תפילה
הזמן והמקום: ט' אב, שנת תש"ב (1942), גטו קובנה. הרקע: בליל ט' באב התאספה קבוצת יהודים לתפילת ערבית ולקריאת מגילת איכה, כשלפתע פרצו הגרמנים פנימה ופקדו עליהם להתייצב לעבודה במשמרת הלילה, ובמשך כל יום ט' באב. הרב הורה להם לאכול על אף התענית בגלל תשישותם. שאלה: האם על האוכלים בט' באב לומר ברכת "נחם" בברכת המזון (כדין כל מועד ומאורע שחייבים להזכירם בברכת המזון). [ברכת "נחם" היא תוספת לתפילת שמונה עשרה בתפילת מנחה של ט' באב, ועניינה בקשה שינחם ה' את אבלי ציון וירושלים המצוים בצרה, ויבנה את חורבות ירושלים]. תשובה: הרב הורה לעובדי הכפייה לומר "נחם" בברכת המזון, בין אם האכילה היא בכל שעה משעות היום, ובין אם היא בזמן תפילת מנחה. המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ה, שאלה ח, עמ' עח. הזמן והמקום: תש"ב (1942), בוכרה. הרקע: השאלה עלתה בזמן המלחמה בקשר לאמירת קדיש, בעקבות ריבוי הנפטרים ומיעוט השארים. כאשר לא נותרו בנים, היו ששילמו ליהודים עבור אמירת קדיש על הנפטרים. שאלה: אדם ששכרו אותו לאמירת קדיש (עבור תשלום) לעילוי נשמת נפטר, האם מותר לו לומר קדיש לעילוי נשמת נפטר נוסף. תשובה: אפשר לומר קדיש לעילוי נשמת שני הנפטרים, ובלבד שיכוון את מחשבתו לכך. המקור: "דובב מישרים", הרב דב בעריש ווידענפעלד זצ"ל, טשעבין, סימן טו עמ' כ. תפילת אילם וחרשהזמן והמקום: שנת תש"ב (1942), גטו קובנה. הרקע: התעללותם האכזרית של הנאצים בקרבנותיהם, החבלות והמהלומות שספגו מהם, הפכו יהודים רבים לבעלי מומים קשים. "אחד מאלה, ר' משה ב"ר ארי' מסלבודקה, בהציק לו הרעב ולכל עובדי הכפיה, בשעה שהגרמנים רדו בהם בפרך, שם את נפשו בכפו, עזב את מקום עבודתו לחפש תנובת שדה, כי איש חסד היה האיש כל ימיו, ומנעוריו היה רודף צדקה ומבקש לעשות טוב... אבל הזדים הארורים ימ"ש תפשוהו בקלקלתו כביכול, ולמען ישמעו ויראו ולא יזידו לעשות כן, הם הפליאו מכותיו פצע וחבורה ומכה טריה, וכאמור, מכותיהם ומהלומותיהם הרעו והשחיתו את גופו עד שנהיה אלם לא יפתח פיו, וחרש אזניו אטמו משמוע". למרות הפגיעות הקשות נשאר האיש צלול, והצליח לתקשר עם סביבתו באמצעות הכתיבה. האיש השלים עם עובדת היותו אילם וחרש, אך צערו גבר עליו בשל אי יכולתו להימנות בין הקרואים לתורה, וכן הציקה לו השאלה האם חרף בעיית החרשות אפשר לצרפו כעשירי למניין. שאלה: האם יש דרך להתיר לאילם לעלות לתורה, ומה בדבר צירופו כעשירי למניין על אף שאבד לו כוח השמיעה. תשובה: הרב התיר לצרף את היהודי כעשירי למניין, כיון שהאיש פיקח היה, ולא חרש מלידה, ואפשר לצרפו למניין מכוח הספק. אולם לעניין שיעלה במניין הקרואים לתורה, קשה היה להתירו. כדי להפיס את דעתו ולנחמו, הורה הרב לאפשר לו לעלות לתורה יחד עם הקורא בתורה, וביחד יאמרו את ברכות התורה. המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ג, סימן ב, עמ' כה. קדיש לנכריה השאלה הופנתה לרב אשרי בגיטו קובנה ע"י הרב משה סגל, תש"ה - 1945 רקע: יחידי סגולה מבין הגויים אזרחי מדינות אירופה נהגו כחסידי אומות העולם בתקופת המלחמה, לא שיתפו פעולה עם הנאצים, אלא חרפו נפשם ופעלו להצלת יהודים. לאחר השחרור, בקשו כעשרה יהודים שנצלו ע"י נכריה, לגמול לה על רוב טובה ועל החסד שעשתה עמם, אך נודע להם שהיא נפטרה. > שאלה: האם מותר לאחד הניצולים לומר קדיש אחריה, לעילוי נשמתה, למרות שהייתה נכריה? תשובה: לדעת הרב מצווה להתפלל עבורה ולומר קדיש אחריה, מכיון שחילצה את השואל ואת חבריו מן המוות, כמו שאנו אומרים על "חרבונה זכור לטוב", וכן אנו מצווים להתפלל בשלום מלך ומלכותו, ולהקריב בחג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, כך גם לגבי אשה זו, וכל זאת מתוך הכרת הטוב. מקור: 'ממעמקים' הרב אפרים אשרי שליט"א, חלק ג', סימן ח'. ברכת "שלא עשני עבד" מקום: גטו קובנה רקע: בתפילת שחרית, כשהגיע שליח הצבור ר' אברהם יוסף הי"ד לברכת "שלא עשני עבד", קרא בקול מר לאדון האדונים, "איך אוכל לומר ברכה זו בשעה שנמצאים אנחנו בעוצר ושבי, וחנם נמכרנו ולא בכסף, איך יוכל עבד לברך ברכת בן חורין בשעה שמוט עבדות נתון על צוארו ומוסרי שביה נתונים על גופו… איך יכול עבד כזה לברך ליוצרו ולומר 'שלא עשני עבד', הלא לצחוק ולעג יהיה… והרי כלל גדול בידינו הוא, שיש לכוון בתפלה וברכה, ושפיו ולבו יהיו שוין, ואיך אוכל לומר ברכה כזאת ולבי בל עמי". רבים מן המתפללים הצטרפו לשאלתו. שאלה: האם מותר להמנע מלאמר את ברכת שלא עשני עבד, או שאין לשנות סדר ונוסח תפילה וברכות שנקבעו על ידי חכמינו ז"ל. תשובה: הרב פסק שאין לבטל את הברכה, מאחר שברכה זאת תוקנה לא על עבדות הגוף, כי אם על עבדות הנפש, מכאן שבעצם אמירת הברכ, יש הכרזה על חירות היהודי מבחינה רוחנית, על אף היותו בגטו מבודד וכלוא מבחינה פיזית. "ואדרבה דווקא כעת חובה עלינו לברך ברכה זו, למען יכירו אויבינו ומנדינו, שלמרות שאנו נתונים בידם לעשות בנו כרצונם הרע, בכל זאת רואים אנו את עצמינו כבני חורין הנתונים במצור ובשביה וקרובה ישועתינו לבוא". מקור: הרב אפרים אשרי, "ממעמקים" חלק ג סימן ו, עמ' נו. שו"ת בענין קביעת יום לתענית ולתפילה לזכר קרבנות השואה תשובה מאת הרב משה פיינשטיין לרב יוסף גרוס זמן: אייר מ"ב לספירה תשמ"ב (1982) שאלה: מה הסיבה שעדיין לא תיקנו יום קבוע לתענית ולתפילה לזכר הרוגי השואה? תשובה: אין לקבוע יום תפילה ותענית מיוחד לגזירות שבאו על כלל ישראל בכל מקום שהוא, משום שהן כלולות בגזירת הגלות והחורבן. בקינות של תשעה באב מפורש, שלא קבעו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעי הצלב, כי הגזירה והתלאה היו בכל מדינות אירופה ונחרבו אז כמה עיירות וכרכים שהיו בהם רוב היהודים, וגם בארץ ישראל נהרגו רבים. לכן לא נקבע יום נוסף לתענית, אלא יש להזכירם בקינות הנאמרות בתשעה באב על חורבן הבית. "כמו כן הגזירות של הצורר הנאצי כוונו על כלל ישראל, ובכל מקום שבא הרג את כל ישראל שהיו שם והיה בדעתו לכבוש את כל העולם, וזהו גזירת כלל ישראל ושייך לחורבן שנמצאנו בגלות". לעומת זאת כ' בסיון נקבע ליום תענית ואמירת סליחות על גזירת ת"ח ות"ט, כי שם היו הפרעות במקום מסוים ולא על כלל ישראל, ובוצעו לא על ידי המלכויות אלא על ידי המורדים במלכות, ממילא לא נכללה גזירה זו בכלל גזירת הגלות והחורבן, ושם שייך היה לתקן יום תענית וסליחה. מקור; הרב משה פיינשטיין, "אגרות משה", יורה דעה חלק ד סימן נז, ירושלים, תשנ"ו. שו"ת בנושא אמירת "שיר המעלות" אחרי "ישתבח" מפחד המלחמה השאלה הופנתה לרב משה הכהן כלפון זמן ומקום: ג'רבה - תמוז תרצ"ט רקע: לרגל המצב המתוח בשנת תרצ"ט, שהעולם היה שרוי בו בפחד מפני מלחמת עולם, החליטו דייני ג'רבה בחודש ניסן תרצ"ט לעורר את הקהל לתשובה, וכן על הצדקה ועל התפילה. הם תיקנו לומר את תפילת "אבינו מלכנו" לאחר תפילת שחרית ואחר תפילת מנחה כל יום, וכן תיקנו לומר את פרק "שיר המעלות ממעמקים" אחרי תפילת "ישתבח", כפי שנוהגים בעשרת ימי תשובה. שאלה: האם יש חשש להפסק בתפילה בין "ישתבח" ל"יוצר" בהוספת פרק שיר המעלות? תשובה: אין כל חשש, אדרבה, מצווה לאומרו, וכל המעכב בדבר עתיד ליתן את הדין.
-
"ולהרגיש מזה כאלו אנחנו בימי עשרת ימי תשובה. ועוד כי על ידי זה תהיה התעוררות הרחמים
לאומרו בכניעה, וכן על ידי זה תתחזק תקוות ישראל, ולא יתייאשו מן הרחמים והסליחה והחסד
ככתוב 'יחל ישראל אל ה' ' וגו' כי אותה אנחנו מבקשים לעת כזאת".
תפילין
הזמן והמקום: שנת תש"ב (1942), גטו קובנה. הרקע: בין הלומדים בחבורתו של הרב אשרי היה נער צעיר ממשפחת שרשבסקי, שעדיין לא הגיע לגיל מצוות, אך השתוקק להניח תפילין בטרם הגיעו לגיל מצוות, מתוך חשש שמא יספה באחת מן האקציות של הילדים, ולא יזכה להגיע לגיל י"ג, גיל בו חייב הוא במצוות הנחת תפילין. שאלה: האם מותר לנער להניח תפילין, על אף שלא מלאו לו י"ג שנה? "כששמעתי מילד שעשועים זה את דבר שאלתו, נזלו עיני דמעות ואמרתי בלבי את דברי הקינה שקונן ירמיהו הנביא בשעתו - מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי, כי עלה המות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות". תשובה: הרב התיר לנער להניח תפילין, כיוון שמבחינה חינוכית אפשר להתיר ל"קטן" להניח תפילין, בתנאי שיודע לנהג בהם בקדושה. הרב סמך על נער זה, שרצונו העז לזכות במצווה העיד עליו, והתיר לו. עם זאת הדגיש הרב, שבמקום שאין עשרה אנשים אי אפשר לצרף את הנער כדי להשלים מנין, מפאת גילו הצעיר. המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ה, שאלה י, עמ' צד. תפילין בעוד לילה הזמן והמקום: כ"ב בתשרי תש"ב (1942), גטו קובנה. רקע: העבודה בשדה התעופה הסמוך לקובנה החלה בשעה 4.00 לפנות בוקר, כשהחושך עדיין שולט בכיפה. סכנת מוות ריחפה על ראשי עובדי הכפייה המאחרים לעבודה. העבודה נמשכה עד שעות הלילה המאוחרות. שאלה: האם מותר לעובדים להניח תפילין, להתפלל ולקרוא קריאת שמע בעוד לילה, לפני צאתם לעבודה? תשובה: הרב פסק שמותר לעובדים להניח תפילין ולברך עליהם, וכן להתפלל לפני עלות השחר, מפני שזאת שעת דחק, ובנוסף לכך הם בסכנת נפשות. לגבי קריאת שמע, ישתדלו לומר לפחות פסוק אחד במשך היום, וכל המרבה - משובח. המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ה, שאלה ב, עמ' כה. ספק בקביעת ימי השבוע השאלה הופנתה בשנת תש"ג (1943) לרב דב בעריש ווידנפלד - בוכרה על ידי הרב נח שטקמן אבד"ק פרמישלא. רקע: בתקופת המלחמה, בהעדר לוחות שנה, היתה קיימת במקומות מסויימים אי וודאות מתי חל יום השבת. שאלה: הואיל ובשבת לא מניחים תפילין, האם מותר לאדם לברך בכל שבעת ימי השבוע על התפילין, שהרי אינו יודע בברור מתי חל יום השבת, או שמא עובר הוא על ברכה לבטלה כשהוא מברך על תפילין בשבת. תשובה: הרב משווה בעייה זו לדיון בתלמוד בהקשר להולכים במדבר (מס' שבת דף ס"ט). מכיוון שרוב הימים הם ימות החול, לכן הולכים אחר הרוב ומותר לו לברך על התפילין בכל יום. עוד הוסיף הרב, כי בשבת לא מניחים תפילין מהטעם שהשבת היא אות ואסורה במלאכה, אולם בתקופה זו, כשהשואל חייב בעל כרחו לעסוק במלאכה בכל ימות השבוע, חייב הוא בהנחת תפילין יום יום בברכה. (כדעת הסוברים שיש להניח תפילין בחול המועד כיון שמותר במלאכה). מקור: 'דובב מישרים', הרב דב בעריש ווידנפלד, סימן י"ח עמ' כ"ד. שו"ת בנושא הנחת תפילין השאלה הופנתה לרב אשרי על ידי נער ממשפחת שרשבסקי מקום: גטו קובנה – שנת תש"ב (1942) רקע: בין הלומדים בחבורתו של הרב אשרי היה נער צעיר ממשפחת שרשבסקי שעדיין לא הגיע לגיל מצוות. נער זה השתוקק להניח תפילין בטרם עת, מתוך חשש שמא יספה באחת מן האקציות של הילדים, ולא יזכה להגיע לגיל שלוש עשרה שבו חל חיוב מצוות הנחת תפילין. שאלה: האם מותר לנער להניח תפילין על אף שעדיין לא מלאו לו י"ג שנה. תשובה: הרב התיר לנער להניח תפילין. מטעמי חינוך אפשר שקטן שעדיין לא מלאו לו שלוש עשרה שנים יניח תפילין, בתנאי שידע לנהוג בהם כראוי. הרב סמך על הנער שרצונו היה עז לזכות במצווה, ו"בהיותו ירא וחרד, ודאי יזהר כשיניח את התפילין להיות בקדושה וטהרה כדין" . הרב הדגיש שבמקום שאין עשרה אנשים עליו ליידע את המתפללים שהוא קטן, ואי אפשר לצרפו כדי להשלים מניין. מקור: הרב אפרים אשרי, "ממעמקים", חלק ה, שאלה י, עמ' צד.קריאת התורה
הזמן והמקום: ט"ז אלול תש"ב, גטו קובנה. הרקע: עבודת הכפייה בשדה התעופה בפרבר של קובנה, התבצעה הן ביום והן בלילה, וכן בשבתות. כשהם בתוך תעלות וחפירות וכלי עבודה בידיהם, קיבלו היהודים את השבת בשירת "לכה דודי" חרישית. שאלה: כיצד עליהם לנהוג בקשר לקריאת התורה בימות הקיץ כשהם שבים מבעוד יום? מה יעשו לגבי קריאת התורה בימי החורף הקצרים, כאשר השיבה לגטו היא לאחר צאת השבת? תשובה: הרב פסק שבימות הקיץ, כאשר סיימו את העבודה לפני זמן מנחה, עליהם לקרוא בתורה תחילה, ולאחר מכן להתפלל תפילת מנחה, כי זמן הקריאה הוא במשך כל השבת. המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ד, שאלה א, עמ' טו. קריאת המגילה שלא בזמנה שאלה לרב מרדכי רוטנברג - אנטוורפן. רקע: בתקופת המלחמה לא הורשו יהודים באנטוורפן לצאת מביתם לאחר השעה שמונה בערב, ומכיוון שלרוב הציבור לא הייתה מגילה כשרה בביתו, וכן רבים לא היו בקיאים בקריאה על פי הטעמים, לא יכול היה היחיד לקרוא בביתו, ומצוות קריאת המגילה היתה צריכה להעשות בציבור. ונמנע מהם לקיים את המצווה כהלכתה בלילה (לאחר צאת הכוכבים). זמן: ח' באדר תש"ב שאלה: מתי לקיים את מצוות קריאת המגילה של הלילה, ומה הדין לגבי הברכות אם המגילה נקראת לפני צאת הכוכבים ? תשובה: הרב פסק שבתענית אסתר מיד לאחר פלג המנחה, יתפללו תפילת ערבית ויקראו את המגילה בצבור ללא ברכה לפניה ולאחריה. אולם מי שיש לו תנאים מתאימים ויכול לקרוא את המגילה לאחר צאת הכוכבים, יכוון לא לצאת ידי חובתו בקריאת המגילה קודם הלילה, אלא יקרא לאחר צאת הכוכבים בברכה. מקור: 'יד מרדכי', הרב מרדכי רוטנברג, ליקווד, תשמ"ג, סימן י"ג. קריאת התורה בשבתמקום וזמן: גטו קובנה - ט"ז אלול שנת תש"ב רקע: כאלף מיהודי הגטו הועסקו בעבודת כפייה בשדה התעופה בפרבר של קובנה; העבודה התבצעה הן ביום והן בלילה, וכן בשבתות. כשהם עומדים בתוך תעלות וחפירות וכלי עבודה בידיהם, קיבלו היהודים את השבת בשירת "לכה דודי" חרישית, ובלבם מקננת התקווה והאמונה, שעוד יזכו ויאמר להם "רב לך שבת בעמק הבכא". שאלה: כיצד עליהם לנהוג בקשר לקריאת התורה בשבתות הקיץ, כשהם שבים מעבודתם בעוד יום, האם יש לקרוא בתורה את פרשת השבוע בשעת תפילת מנחה? ומה על קריאת התורה בשבתות החורף הקצרות, כשהשיבה לגטו היא לאחר צאת השבת? תשובה: הרב פסק שבימות הקיץ, כאשר הם מסיימים את העבודה לפני זמן מנחה, עליהם לקרוא בתורה תחילה, ולאחר מכן להתפלל תפילת מנחה, כי זמן הקריאה הוא במשך כל השבת. בשבתות החורף, כשהימים קצרים וסיום העבודה הוא בלילה, אין דרך לקיים את מצוות קריאת התורה. אולם הרב המליץ בפניהם לקרוא את פרשת השבוע מתוך חומש, בהפוגות הקצרות שניתנו לאכילה או למנוחה, כדי שלא תישכח תורת הקריאה. מקור: הרב אפרים אשרי, "ממעמקים", חלק ד' - שאלה א' - עמ' ט"ו
ספרי תורה
הזמן והמקום: ערש"ק פר' משפטים תש"ג (2.1943), בוכרה. הרקע: בזמן המלחמה אין ספר תורה כשר כדי לקרוא בו בשבת. שאלה: במקום שאין ספר תורה כשר וקוראים את הפרשה מתוך חומש (מודפס), האם אפשר לומר את ברכות ההפטרה? תשובה: בקריאה מתוך חומש (שאינו נחשב כס"ת) אין אומרים את ההפטרה עם ברכות, לעומת זאת, גם אם קראו בספר תורה פסול אפשר לומר את הברכות של ההפטרה. המקור: "דובב מישרים", הרב דב בעריש ווידענפעלד זצ"ל מטשעבין, סימן טז, עמ' כב. בזוי ספר תורה שאלה שהופנתה לרב אברהם דובער שפירא - קובנה התשובה ניתנה ע"י הרב אשרי לפי בקשת הרב מקובנה, ד' באלול תש"א רקע: יהודי קובנה נאלצו לחלל במו ידיהם את ספרי התורה בבית המדרש החדש בסלובודקה. הגרמנים פקדו עליהם לקרוע את הספרים, וביריעותיהם לכסות את נבלות החיות שהניחו הרשעים בבית המדרש. שאלה: כיצד עליהם לנהוג כדי לכפר על המעשה הנורא? (הקהל ראה בזה אות משמים כי יצא הקצף על כל העדה). מה יעשו:- האנשים שבמו ידיהם קרעו את ספר התורה.
- האנשים שהיו נוכחים בבית המדרש בשעת מעשה.
- כל תושבי הגטו.