זכור - אמונה בימי השואה

חודש אייר  תשס"ג - בין איש לרעהו


שאלות מעמק הבכא
שו"ת בדיני נפשות

השאלה הופנתה לרב מייזליש באושוויץ, על ידי נער בן חמש עשרה, עקיבא מאנן מוויצען.

זמן: ערב ראש השנה תש"ה (9.1944)

רקע: בסלקציה שנערכה בקרב נערים, חלקם מישיבת וויצען, הונגריה, מוינו הבחורים לפי גבהם; קטני הקומה בודדו והוכנסו לצריף הנידונים למוות. בין הנערים שהופרדו נמצא בחור חשוב מהישיבה בשם משה רוזנברג, שהיה ידוע כמתמיד מופלא בתורה. הוא היה כבן עשרים, אולם בגלל קומתו הנמוכה צורף לקבוצה של הנידונים לשריפה.

ניגש אלי בחור צעיר כבן חמש עשרה ושמו עקיבא מאנן בשאלה "רבי, היתכן שמשה'לע יישרף ואנו מחשים? יש לי די כסף כדי לפדותו".
עניתי לו, הואיל ומספר הילדים כבר נקבע ולא ניתן לשינוי, הדבר ייעלה בחיי נער אחר, ואיני יכול להתיר דבר זה.
הנער עקיבא פנה אלי בהתלהבות גדולה: "אני אכנס לצריף תחת הבחור משה רוזנברג, ואני מקבל עלי בשמחה להיות קרבן תמורתו".
על כך אמרתי לו, שלא אתיר לו בשום אופן שיכניס את עצמו למקום סכנה, כי כבר נפסקה ההלכה "חייך קודמין".
הנער חזר ואמר כי הוא רוצה להכנס לצריף במקום הבחור משה, גם בלי היתר מהרב, אולם בקשתו שאבטיח לו שלא ייקרא כמאבד עצמו לדעת שאין לו חלק לעולם הבא. עקיבא הטעים את דבריו כי משה'לע תלמיד חכם ומתמיד גדול, והעולם צריך אותו, והוא חושב שיהיה לו לזכות, "למה לא אשמח ואזדרז לעשות דבר זה".
אמרתי לו שאינני יכול להבטיח דבר זה, "כי אם אינו מוטל עליך לעשות זאת, ספק גדול הוא אם בכלל רשאי אתה לעשותו".
לא נתתי לו את הסכמתי בשום אופן.

מקור: שו"ת "מקדשי השם", הרב צבי הירש מייזליש, שיקגו, תשט"ו, חלק א, שער מחמדים, סימן ד.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016