זכור - אמונה בימי השואה


חודש סיון  תשס"ג - גוילין נשרפין


עדות א'
המקום: מיידאנק - מחנה הריכוז של הואפן ס"ס, (יחידות צבא שהיו תחת פיקודו של הימלר), היה ממוקם בפרברי לובלין. לכתחילה יועד לקליטת שבויים סובייטים, ואנשים שהוגדרו כמתנגדי הרייך השלישי. בשטחו של המחנה הוקמו מפעלים, בתי מלאכה וכן שבעה תאי גזים ומבנה אשר שימש למשרפה. באפריל 1943 הגיעו משלוחים גדולים מגטו וורשה, ביאלסטוק ומשאר ארצות אירופה הכבושות. במיידאנק עברו כחמש מאות אלף איש, מתוכם נספו כשלש מאות ששים אלף, חלקם עקב התנאים הקשים, הרעב והמחלות, וחלקם הושמדו בתאי הגזים וברציחות ירי המוניות. בתקופות שונות פעלה במחנה תנועת התנגדות, במסגרת זו נעשו נסיונות בריחה, הן מצד יחידים והן מצד קבוצות שונות. ביולי 1944 חוסל המחנה בעקבות התקפה של הצבא האדום, חלק מהאסירים שהוצאו ממנו שולחו לאושוויץ. צוות המחנה ניסה לטשטש את הראיות לפשעים שבוצעו במקום, אך הנסיגה החפוזה מנעה מהם את הריסת תאי הגזים.


"….קשה לכתוב מתוך שלוות דעת על שני ההולנדים, שהשיגו בדרכים נעלמות ספר-תנ"ך ומדי יום ביומו, בצאתם לעבודה, נדחקו לעומק השורות והיו מהלכים וקוראים בלחש מתוך הספר. סופר לי, שהללו מצאו במשרפה כמה "ספרים" והטמינום במקום סתר, שהיו ידועים להם בלבד. ראשי
הבלוקים נלאו מלהכותם על קשיות ערפם והיו מעלימים עין בראותם אחד מהם בלילות, לאורה הזעום של הלבנה, כובש עיניו בדפים הקטנים ומקושש בהם כל אות מטושטשת. לא אחת נסיתי לקשור אתם שיחה ולהעיר את לבם על הסכנה שבמעשיהם. אך הם הקשיבו דומם, בחשד, ופרשו והלכו להם מחרישים. מספרם פחת והלך, אך שרידיהם המעטים עמדו בעקשנות בכל מיני יסורים, ובלבד שיוכלו לקרוא פרק בתנ"ך. מאושרים היו בעיני, אנשים היודעים שימיהם ספורים ולפיכך אינם מניחים לבהלת הרעב לעקור מלבם את רגשות האדם האחרונים ולהסיחם מחשבון הנפש של יום הדין.
בימים אלו של חרדה וקדחת צפיה קרני המקרה והייתי שכנם לשורה של השנים האוחזים בתנ"ך. נמלכו ביניהם בלחישה, כיצד יצילו את ה"ספרים" לכשנילקח כולנו."


מתוך
"אני מאמין", מרדכי אליאב, ירושלים, תש"ן, ע' 180
על פי מ. שטריגלר, "נרות שאוכלו", הוצאת עם עובד.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016