חודש אלול תשס"ו - יהודים מצילים יהודים
-
"וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא"
- תמונה הכנת תעודות מזויפות לבורחים, לודז' 1945 4/9/2006
- תמונה תעודות מזויפות המעידות על השתייכות לגזע הארי 4/9/2006
- תמונה הרב מיכאל דב וייסמנדל - מפעילי ההצלה הבולטים בסלובקיה 4/9/2006
- שאלות מעמק הבכא פדיון שבויים 4/9/2006
-
מן המחקר
הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - עדות יהודים מצילים יהודים - עדויות 4/9/2006
(משנה סנהדרין ד, ה)
עדות לימוז' (צרפת), תש"ג
בבר מצווה של רווינסקי ניגש [פליקס] לומר שלום לרב דויטש. הרב, רזה ומדוכדך, ביקש ממנו שיישאר בלימוז' וייצר תעודות חדשות ליהודים הזרים שבעיר...
יושב לו פליקס גולדשמיט בביתו של הרב דויטש בשדרות גמבטה 43 ומזייף תעודות. בחוץ על המשמר עומד צופה מצעירי הקהילה להזהיר מפני אויב. הרב עוזר עמו. הוא איננו מזייף חלילה. הרב אינו מוחק וגם אינו כותב. הוא מקבל את פני היהודים, מאזין למרי שיחם, מתפלל איתם, מעודד, מנחם ומשדל אותם להחליף את תעודותיהם. הוא לוקח מהם את התעודה הישנה ונותן להם תעודה חדשה.
- ואולי מוטב שהתעודה החדשה לא תעבור מיד ליד ובוודאי לא מידו של הרב לידו של הפליט? שואל פליקס זהיר זהיר. מישהו עלול לפטפט ולהתפאר שהרב דויטש בכבודו ובעצמו נתן לו תעודה, או חלילה מישהו עלול להיעצר ולדבר תחת לחץ.
- ואיך תגיע התעודה לבעליה?
- כשהיהודי ישוב ויבוא לכאן, הרב ידון איתו בדברי תורה ויציע לו לעיין במסכת "סנהדרין" למשל, דף זה וזה, ושם תהיה התעודה. הוא איננו מן הלמדנים? הרב ידבר איתו על "פרשת השבוע", ואם איננו יודע עברית הוא יצטרך להסתפק בויקטור הוגו או במולייר. טרטיף, למשל, מתאים לעניין זה.
- ואם הוא יודע רק גרמנית.
- אז "השודדים" של שילר שראיתי בספרייתו של הרב.
הרב צוחק ומקבל.
[יעל ורד, פליקס רב העלילות, תל אביב תשנ"ט, עמ' 235–234]
אתונה (יוון), תש"ג.
למחרת יום שלישי, 21 בספטמבר (1943) [כ"א באלול תש"ג], נקרא טלפונית הרב ברזילי [רב הקהילה ויו"ר מועצת היהודים באתונה] להתייצב לפני ויסליצני. [...] הוא פקד עליו להכין באופן דחוף רשימת כל יהודי אתונה על כתובותיהם ומקצועותיהם, את רשימת כל היהודים היוונים שנמלטו מסלוניקי לאתונה למן תחילת 1940 עד ספטמבר 1943, וכן גם את רשימת כל היהודים האיטלקיים מסלוניקי, אשר מצאו מקלט באתונה בסיוע השלטונות האיטלקיים. [...] כל זה צריך היה להיעשות תוך 24 שעות, כלומר עד ה-22 בספטמבר. במכתב נאמר: על כולם יבוא אסון, אם לא יבוצע הדבר תג לתג.
למחרת בשעה הקבועה התייצב ברזילי בפני ויסליצני והודיע לו, כי לא היה לאל ידו למלא אחר פקודותיו, הואיל ולא עמד לרשותו ארכיון הקהילה, לאחר שפנקסי הקהילה הוחרמו ונהרסו. מלבד זה אין לו אנשים, שיסובבו ברחבי העיר, יערכו חקירות ויבצעו מפקדים מסובכים; אי לזאת אין ביכולתו להכין את הרשימות הנדרשות. ויסליצני התרתח וצרח: "נחוצות לי כל הידיעות, אני נותן לך עוד 48 שעות. חלץ את עצמך מזה. ראה, הזהרתיך!" [...]
[בינתיים] אל הרב הגיע בחיפזון עו"ד א.ק., סוכן המחתרת וההסכם נערך במהירות. הרב מסר לידיו את כספי הקהילה, ס"ה 8 מיליון דראכמות. במקום נחתם הסכם. המחתרת התחייבה לבוא לעזרת כל יהודי שיעלה להרים, לדאוג לצורכי חייו, לתת לו אותה מנה שמקבל כל אחד מחבריה, להגן עליו מפני הגסטאפו, מפני כל סחיטה או ניצול מצד האיכרים. [...]
הסירוב לשתף פעולה והיעלמו של הרב הפרו את עצת ויסליצני והצילו חיי אלפי יהודים.
[מולכו ונחמה (עורכים), שואת יהודי יוון, עמ' 135–138]
ברטיסלבה (סלובקיה), תש"ה
באחד הימים צעדתי שפי ברחובות פרעשבורג ולנגד עיני ראיתי אדם המהלך בבגדי גויים, כשקרב אלי הכרתי בו שהוא אחד מידידינו, ר' מאיר ש. שמו. ערכתי כמה בדיקות ונקטתי צעדי זהירות לברר שאין הוא במעקב של מלאכי החבלה. לאחר שהייתי בטוח בודאי שאין סכנה לדבר עמו, התקרבתי אליו. הוא הכירני ואני הכרתיו ויחד שמחנו איש על הצלת רעהו. בתוך דבריו סיפר לי שהוא מסתתר עם כל משפחתו אצל גוי. אך דא עקא שהוא נתן לגוי את כל הונו ורכושו מלכתחילה, ואחר כך הוסיף לו תכשיטי זהב וכלי כסף. אך עתה כשהגוי יודע שאין בידו כל מאומה הוא מבקש להוציאו ממחבואו ולרש אין כל. אם לא יתן לגוי את התשלום השבועי עבור פדיון נפש בכסף מלא כפי שדורש הגוי, לא יוכל עוד להסתתר שם. הוא ומשפחתו בסכנת חיים עצומה, כי אם יצאו לרחוב יגיעו מיד למעלות קדושים וטהורים. על כן הוא מתהלך עתה ברחוב העיר על אף הסכנה הגדולה כדי למצוא סעד וישועה, כאותו איש חסיד היה בלי מזון ומחיה.
מיד נתתי לו סכום כסף שהיה בו כדי לשכך חמת הגוי לפי שעה, אך בזה לא היה די, והיה זקוק לסכום גדול שלא נמצא בידי. על כן סיכמנו בינינו שאפגש עמו בשבוע הבא במקום פלוני בשעה פלונית כדי לתת לו את הסך הנדרש. כעבור שבוע הגיע ר' מאיר למקום המפגש המוסכם ועמו יהודי נוסף שאף הוא היה בצרה הזאת. גם הוא מסתתר בבית נכרים ותם הכסף. ראיתי שדבר זה הוא למעלה מיכולתי, אך נתתי להם מה שהיה בידי. סיכמנו להפגש שוב בשבוע הבא, באותו מקום ובאותה שעה.
בבית ר' שלמה שטערן היתה משרתת נכריה זקנה, שעסקה במרידה בשלטון הנאצי. היא עבדה עבור מתנגדי הנאצים ועשתה עבורם שליחויות רבות וסייעה במלחמתם נגד הנאצים ימ"ש. בחסדי ה' ראיתיה ברחוב העיר והכרתיה. לאחר בדיקות וזהירות בקשתי ממנה שתמסור על המצב של היהודים המסתתרים לר' שלמה שטערן. בקשתי ממנו שישלח סכום הגון שיש בו כדי ליתן כופר נפש להציל נפשם ונפש ביתם של היהודים המסכנים.
ר' שלמה לא התמהמה ולמחרת בבוקר הביאה הגויה סכום הגון. לא חכיתי לשבוע נוסף והעברתי את הכסף מיד למשפחות הנצרכות. לכל משפחה היה קשר עם משפחה נוספת וחברך חברא אית ליה, עד שהגעתי לחמישים ושמונה! משפחות שהסתתרו אצל גוים. אצל כולם עד אחד תם הכסף באמתחתם, כי שילמו מראש את כל הונם ושארית כספם. וכדי שלא ישליכם הגוי מביתם נאלצו לשלם לו כופר נפשם מידי שבת בשבתו.
[רומי קאהן, ברית אברהם הכהן] הדפסה
בבר מצווה של רווינסקי ניגש [פליקס] לומר שלום לרב דויטש. הרב, רזה ומדוכדך, ביקש ממנו שיישאר בלימוז' וייצר תעודות חדשות ליהודים הזרים שבעיר...
יושב לו פליקס גולדשמיט בביתו של הרב דויטש בשדרות גמבטה 43 ומזייף תעודות. בחוץ על המשמר עומד צופה מצעירי הקהילה להזהיר מפני אויב. הרב עוזר עמו. הוא איננו מזייף חלילה. הרב אינו מוחק וגם אינו כותב. הוא מקבל את פני היהודים, מאזין למרי שיחם, מתפלל איתם, מעודד, מנחם ומשדל אותם להחליף את תעודותיהם. הוא לוקח מהם את התעודה הישנה ונותן להם תעודה חדשה.
- ואולי מוטב שהתעודה החדשה לא תעבור מיד ליד ובוודאי לא מידו של הרב לידו של הפליט? שואל פליקס זהיר זהיר. מישהו עלול לפטפט ולהתפאר שהרב דויטש בכבודו ובעצמו נתן לו תעודה, או חלילה מישהו עלול להיעצר ולדבר תחת לחץ.
- ואיך תגיע התעודה לבעליה?
- כשהיהודי ישוב ויבוא לכאן, הרב ידון איתו בדברי תורה ויציע לו לעיין במסכת "סנהדרין" למשל, דף זה וזה, ושם תהיה התעודה. הוא איננו מן הלמדנים? הרב ידבר איתו על "פרשת השבוע", ואם איננו יודע עברית הוא יצטרך להסתפק בויקטור הוגו או במולייר. טרטיף, למשל, מתאים לעניין זה.
- ואם הוא יודע רק גרמנית.
- אז "השודדים" של שילר שראיתי בספרייתו של הרב.
הרב צוחק ומקבל.
[יעל ורד, פליקס רב העלילות, תל אביב תשנ"ט, עמ' 235–234]
אתונה (יוון), תש"ג.
למחרת יום שלישי, 21 בספטמבר (1943) [כ"א באלול תש"ג], נקרא טלפונית הרב ברזילי [רב הקהילה ויו"ר מועצת היהודים באתונה] להתייצב לפני ויסליצני. [...] הוא פקד עליו להכין באופן דחוף רשימת כל יהודי אתונה על כתובותיהם ומקצועותיהם, את רשימת כל היהודים היוונים שנמלטו מסלוניקי לאתונה למן תחילת 1940 עד ספטמבר 1943, וכן גם את רשימת כל היהודים האיטלקיים מסלוניקי, אשר מצאו מקלט באתונה בסיוע השלטונות האיטלקיים. [...] כל זה צריך היה להיעשות תוך 24 שעות, כלומר עד ה-22 בספטמבר. במכתב נאמר: על כולם יבוא אסון, אם לא יבוצע הדבר תג לתג.
למחרת בשעה הקבועה התייצב ברזילי בפני ויסליצני והודיע לו, כי לא היה לאל ידו למלא אחר פקודותיו, הואיל ולא עמד לרשותו ארכיון הקהילה, לאחר שפנקסי הקהילה הוחרמו ונהרסו. מלבד זה אין לו אנשים, שיסובבו ברחבי העיר, יערכו חקירות ויבצעו מפקדים מסובכים; אי לזאת אין ביכולתו להכין את הרשימות הנדרשות. ויסליצני התרתח וצרח: "נחוצות לי כל הידיעות, אני נותן לך עוד 48 שעות. חלץ את עצמך מזה. ראה, הזהרתיך!" [...]
[בינתיים] אל הרב הגיע בחיפזון עו"ד א.ק., סוכן המחתרת וההסכם נערך במהירות. הרב מסר לידיו את כספי הקהילה, ס"ה 8 מיליון דראכמות. במקום נחתם הסכם. המחתרת התחייבה לבוא לעזרת כל יהודי שיעלה להרים, לדאוג לצורכי חייו, לתת לו אותה מנה שמקבל כל אחד מחבריה, להגן עליו מפני הגסטאפו, מפני כל סחיטה או ניצול מצד האיכרים. [...]
הסירוב לשתף פעולה והיעלמו של הרב הפרו את עצת ויסליצני והצילו חיי אלפי יהודים.
[מולכו ונחמה (עורכים), שואת יהודי יוון, עמ' 135–138]
ברטיסלבה (סלובקיה), תש"ה
באחד הימים צעדתי שפי ברחובות פרעשבורג ולנגד עיני ראיתי אדם המהלך בבגדי גויים, כשקרב אלי הכרתי בו שהוא אחד מידידינו, ר' מאיר ש. שמו. ערכתי כמה בדיקות ונקטתי צעדי זהירות לברר שאין הוא במעקב של מלאכי החבלה. לאחר שהייתי בטוח בודאי שאין סכנה לדבר עמו, התקרבתי אליו. הוא הכירני ואני הכרתיו ויחד שמחנו איש על הצלת רעהו. בתוך דבריו סיפר לי שהוא מסתתר עם כל משפחתו אצל גוי. אך דא עקא שהוא נתן לגוי את כל הונו ורכושו מלכתחילה, ואחר כך הוסיף לו תכשיטי זהב וכלי כסף. אך עתה כשהגוי יודע שאין בידו כל מאומה הוא מבקש להוציאו ממחבואו ולרש אין כל. אם לא יתן לגוי את התשלום השבועי עבור פדיון נפש בכסף מלא כפי שדורש הגוי, לא יוכל עוד להסתתר שם. הוא ומשפחתו בסכנת חיים עצומה, כי אם יצאו לרחוב יגיעו מיד למעלות קדושים וטהורים. על כן הוא מתהלך עתה ברחוב העיר על אף הסכנה הגדולה כדי למצוא סעד וישועה, כאותו איש חסיד היה בלי מזון ומחיה.
מיד נתתי לו סכום כסף שהיה בו כדי לשכך חמת הגוי לפי שעה, אך בזה לא היה די, והיה זקוק לסכום גדול שלא נמצא בידי. על כן סיכמנו בינינו שאפגש עמו בשבוע הבא במקום פלוני בשעה פלונית כדי לתת לו את הסך הנדרש. כעבור שבוע הגיע ר' מאיר למקום המפגש המוסכם ועמו יהודי נוסף שאף הוא היה בצרה הזאת. גם הוא מסתתר בבית נכרים ותם הכסף. ראיתי שדבר זה הוא למעלה מיכולתי, אך נתתי להם מה שהיה בידי. סיכמנו להפגש שוב בשבוע הבא, באותו מקום ובאותה שעה.
בבית ר' שלמה שטערן היתה משרתת נכריה זקנה, שעסקה במרידה בשלטון הנאצי. היא עבדה עבור מתנגדי הנאצים ועשתה עבורם שליחויות רבות וסייעה במלחמתם נגד הנאצים ימ"ש. בחסדי ה' ראיתיה ברחוב העיר והכרתיה. לאחר בדיקות וזהירות בקשתי ממנה שתמסור על המצב של היהודים המסתתרים לר' שלמה שטערן. בקשתי ממנו שישלח סכום הגון שיש בו כדי ליתן כופר נפש להציל נפשם ונפש ביתם של היהודים המסכנים.
ר' שלמה לא התמהמה ולמחרת בבוקר הביאה הגויה סכום הגון. לא חכיתי לשבוע נוסף והעברתי את הכסף מיד למשפחות הנצרכות. לכל משפחה היה קשר עם משפחה נוספת וחברך חברא אית ליה, עד שהגעתי לחמישים ושמונה! משפחות שהסתתרו אצל גוים. אצל כולם עד אחד תם הכסף באמתחתם, כי שילמו מראש את כל הונם ושארית כספם. וכדי שלא ישליכם הגוי מביתם נאלצו לשלם לו כופר נפשם מידי שבת בשבתו.
[רומי קאהן, ברית אברהם הכהן] הדפסה