זכור - אמונה בימי השואה

חודש אדר  תשס"ז - חג הפורים בשואה


עדויות
מחנה בוכנוואלד, פורים תש"ה
והנה לילה אחד, כאשר נזכרנו באותה אמרה עתיקה כי "משנכנס אדר מרבין בשמחה" גמלה בקרבנו ההחלטה להכין חגיגת פורים חשאית, כדת וכדין. ובשארית כוחותיי ממש טרחתי כמה ימים באיסוף כל מיני פסולת של נייר, אשר התגלגלו בחצר המחנה, יהא זה פתק קרוע מאנשי המשרד של הנאצים, חתיכת נייר גס ועבה מתוך שק של מלט, או דף מתוך עיתון נאצי מצוייר אשר שוליו נותרו ריקים לשם ניצול; כל זה אספתי מתוך זהירות יתירה, מכיוון שגמרתי בלבי לרשום על שיירי הניירות הללו, מתוך הזיכרון, את מגילת אסתר... חילקנו את צרור הניירות בין כמה אנשים מאנשי החברותא. בסך הכל היה לנו עיפרון אחד, יותר נכון: לא עיפרון אלא מילוי שחור מאיזה עיפרון שביר, שבעלי מלאכה ונגרים משתמשים בהם. העיפרון עבר מיד ליד. כל אחד רשם מזיכרונו כמה פסוקים מן המגילה, מכיוון שכל אחד תאב היה לקחת חלק במצווה רבתי זו של כתיבת המגילה. ...כתום הצום של תענית אסתר, התאספנו כולנו בשעה היעודה בקומה העליונה של הצריף. ומתוך התרגשות השמחה שהייתה ניכרת אצלנו הרגישו בנו גם כמה מבין אסירי המחנה: "גם אנחנו רוצים להתנקם בהמן הרשע" נצנצו עיניים כבויות בברק אחרון של זיק האמונה והתקווה. נתחיל בקריאת המגילה בשעה מאוחרת, מתוך פחד שמה תתגלה התכונה הגדולה והחשודה לעיניהם של השומרים המרצחים. על פי הדין, אמנם, היה ברור לנו כי לא נוכל לברך על קריאת המגילה, אם כי המגילה הועתקה על ידינו באצבעות רוטטות על גבי צרור של ניירות שונים ומשונים. ברם, הקריאה עצמה עברה עלינו מתוך התרוממות עילאית והתלהבות גדולה. ועיקר העיקרים: כאשר סיימנו לקרוא את המגילה ופצחנו בשיר "שושנת יעקב צהלה ושמחה" פרץ השיר מפיותינו בסער של מחול. ונדמה לנו כי מחנה בוכנוואלד כולו עוצר נשימתו ומקשיב לנו ברטט: ארור המן, אשר בקש לאבדי, ברוך מרדכי, מרדכי היהודי! למחרת קמנו שוב ושרכנו רגלינו כתמול שלשום. ובכל זאת הרגשנו כאילו נשתנה משהו מאווירת המחנה. כיוון שהעזנו לקרוא בקול רם "ארור המן"! והכוונה הייתה ברורה לכול מיהו "המן" זה, הוקלה מעלינו ביותר מקורטוב, המועקה הנוראה. והרי בו ביום זכינו לשמחת פורים עוד יותר מוחשית, כאשר אברהם אליהו, הבחור הנמרץ ביותר בקבוצה שלנו, בא והמתיק לנו באפרכסת את הסוד הגדול: "הקאפו" האוקראיני, הרשע המטומטם הזה, לחש היום לאחד מאתנו: היטלר קאפוט!!
[עדות יעקב פרנקל בתוך: משה פראגר, אלה שלא נכנעו, ב, עמ' קסה]

מחנה עבודה באזור וינה (אוסטריה), תש"ה
פורים הגיענו בהמרתף החשוך, ובה קיימנוהו. מגילה רכש לנו היקר המנוח ר' נחמן רובינשטיין ז"ל מאיזה בית הכנסת ממאלץ גאססע, הוא היה מוכן לכל דבר מצוה ותפקיד מעין זה ולא התחשב במה שיעלה. במגילה זו קרינו בערב ובבקר השכם לפני היציאה אל העבודה, משלוח מנות קימנו ע"ד מחלפי סעודתיה, כל אחד ואחד מנת לחמו ועוד משהו עם של חבירו. בערב הדהד בקולי קולות ה"ארור המן וברוך מרדכי", אולי מימי מפלת המן לא נשמע זמרת הנפשות כיוצא בזה. פירשתי מאי דכתיב (זמר שושנת יעקב) תשועתם היית לנצח, התשועה היא נצחית, ומי שיזכה לעת שימחה שמו של עמלק לנצח, כבר יצא התשועה ונמשך מאותו זמן, אף שעוברים דורי דורות שאכתי עבדי אחשורוש אנן וסובלים יותר מכל אשר היה עד עתה, אך בכל זאת ותקוותם בכל דור ודור, דהיינו שבכל דור ודור נשרשת התקוה לכל הדורות אף על כל ההפרעות והשמדות רח"ל באיזה אופן שיהיה, אך התקווה לא תפוג בשום זמן. וזהו תשועתם היית וכו' שתקוותם בכל דור ודור. אשה אחת מנשים צדקניות רכשה קצת קמח ואפתה איזה מאפה במחבוא של המרתף, אף שהיה סכנת נפשות ממש אפילו לעשן סיגוריא, וממאפה זה הגיע כפול לכל אחד ואחד. באיזה רגשי התעלות והתפשטות מכל אשר עבר עלינו, ובלא לחשוב לקראת העתיד שרו את אשר הניא וכו' בקום עלינו אדם רשע וכו', קיימו וקבלו עליהם לעשות פורים ולשמוח בכל שנה ושנה, איך שהוא השנה המשונה, וקיים עלינו לעשות פורים בכל שנה ושנה שיהיה שמחות במשך כל השנה, כמש"כ ברמ"א סוף הלכות מגילה (סי' תרצ"ז סעי"א) וטוב לב משתה תמיד.
[מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים, מתוך: למברגר הרב משה נתן נטע, כלי גולה, ניו יורק תשנ"ו]



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016