תחקיר החודש

עדות ג'
עדות דוד כהנא
מתוך יומן גטו לבוב, עמ' 63

---

לבוב (גליציה המזרחית) תש"ב

כשהתחילו להתהלך שמועות, שאין האנשים מועמדים לעקירה למקום אחר, אלא נידונים למוות, ההתרגשות וההתמרמרות אחזו את הרבנים. הייתכן? כלום מותר להרשות מעשה מחפיר כזה? לאחר ישיבה קצרה החליט חבר הרבנים לשגר משלחת אל לנדסברג (יו"ר היודנראט). במשלחת השתתפו הרב ישראל וולפסבורג, הרב משה אלחנן אלתר, הרב ד"ר קלמן חאמיידס וכותב השורות [הרב ד"ר דוד כהנא]. לאחר המתנה של חצי שעה הזמין לנדסברג את המשלחת וניגשו ישר לעניין. בשעה כה קשה חובתנו היא להפנות את תשומת ליבו של היו"ר, לאחריות העצומה שהוא מטיל על מצפונו עם קבלת פקודותיהם של הגרמנים. על פי דין, לפי המוסר היהודי, עליו לבקש דרכים אחרות. כשיבואו שונאינו ויאמרו: "הוציאו אחד מכם ונהרגנו, ולא נהרוג את כולכם" – מוטב שימותו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל בידי השונא, כך פוסקת ההלכה.
[דוד כהנא, יומן גטו לבוב, עמ' 63]


הדפסה