זכור - אמונה בימי השואה


חודש אייר  תשס"ז - מנהיגות רבנית בשואה


עדות א'
עדות הרב אלתר יצחק וינברגר - בית יצחק, הקדמה
מתוך מאגר המידע: קורות השואה במבואות לספרות הרבנית
בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים

טורקא (גליציה המזרחית) תש"ב

עירנו טורקא היא סמוך להגבול של מדינת הונגאריא, סיאנקי, איזשוק,
וכאשר ידוע לקחה מלכות הרשעה של ההונגרים את אחינו בני ישראל למחנות עבודת צבאית, ברשעות גדולה יסדו מחנות עבודה גדולות כאלו ושלחו אותם לשדה הקרב באש הראשונה נגד הסאויעטין – הרוסין, בלי כלי זין ממש היו מופקרים מכל צד לא רק למאכלת אש מצד הרוסין אך גם מצידם מחיל ההונגרים סבלו צרות גדולות ונוראות ימ"ש, מחנה של צעירי ישראל הי' ג"כ בסיאנקי ואיזשוק, ולהראשי המחנה הי' רשות לצאת ולבוא לכל הסביבות.
פתאום באמצע היום באו לביתי שני חיילים בני ישראל אחד הי' בן ר' חיים הארטשטיין הי' קצב בחוסט, הביאו לי לחם מלחמם שהי' אז בחשיבות גדול יותר מזהב ואבנים טובות וגם מעט שומן לפסח שאמי מורתי הצ' הי"ד זי"ע שלחה לי על פסח זה הי' קודם פסח והי' לחשיבות גדול.
והעיקר מכתב בקשה בלשון של בקשה מאמי הצ' וממשפחתי אחיותי הי"ד, לבוא תיכף עם כל משפחתי ושלא לירא אודות פרנסה וכדומה והם רצו תיכף ליקח אתם שנים מבני הגדולים, בר תשעה בני הנחמד הבכור נתן נטע והבן הנחמד אשר יונה הי"ד לעינינו שניהם נחמדים ומחוכמים מאד - הלכתי תיכף לידנ"פ וחביבי מאד החסיד הצדיק תמים הי' אחד ממנהלי הישיבה בלי תשלומין מוה"ר שלמה הלר הי"ד ועוד, והם בקשו ממני שלא לעזוב אותם בעת צרה ליעקב כי הייתי באמת בכל כוחי ונשמתי לאב לכולם וכולם הרגישו בי לאוהב להם (לבן הגדול של ר' שלמה תלמידי הבחור עזריאל חלם חלום שבזכות הישיבה תנצל כל העיר וכדומה אבל בעונ"ה).
הם הפצירו בי שלא אעזוב את העיר, גם דודי וחמי הרה"ח צדיק תמים חכם ועניו איש המעשה הקדוש מוה"ר דוד ודודתי הצ' מרת פיגא הי"ד המה ברחו לסטרי סאמבאר עוד מקודם, ברחו מפני הרוסין ואני נסעתי להתראות אתם, כתבו לי גם אתם רוצים לעזוב אותנו, כתבו לי זאת אחר שנלקח מהם בנם יחידם שנהרג בטורקא כאשר כתבתי לעיל הי"ד.
אני לא נסעתי ולא ברחתי רק תיכף בהתחזקות גדול הלכתי להיודען-ראט ודברתי עם מר יהושע נחמן מיינער הנשיא ועם יהושע ערדמן וליביש מאטעס הי"ד דברתי ובקשתי אותם שלא יתיאשו מלצאת לעזרת ישראל האומללים הרעבים הנפוחי רעב ר"ל, דברתי עמהם בהתחזקות גדול וראיות אשר ישועת הש"י כהרף עין היינו בעת שהעין כבר רפה והש"י בודאי יעזור ועלינו להשתדל בכל עוז בלי יאוש ולעשות הכל בכדי להקל מעט היאוש.
ספרתי להם שהאורחים שהי' אצלי רוצים להציל אותי ואת משפחתי אבל אני החלטתי שלא לעזוב את קהלתנו בעת צרה ליעקב וכאשר יש לי שמה מכירין מחוסד ע"כ ניסע שמה לעשות מגבית אצלם, ראשית מידי דמיכל וכל מה דאפשר מלבושים וכדומה והסכימו לקחו עגלה גדולה ומר יהושע ערדמן וליביש מאטעס ולהדבחל"ח אני ונסענו, אבל בעוה"ר לא הי' לנו הצלחה אצלם כי לא הי' להם מאומה בידם לסייע ולעזור לנו, ואמרתי שלא ליסע חזרה ריקם רק ניסע לאיזה כפרים לקבץ שמה דברי אוכל, וכן הי' נסענו לכפרים והי' לנו ב"ה הצלחה לבני הכפרים הי' עוד ברכה בביתם כי עוד לא לקחו את הכל מהם ואספנו לערך שלושים מעטיר היינו ג' אלפים ק"ג שעורים וגם האבער ובזה באנו בחזרה.
ואין לתאר מהשמחה שהי' לי ולכולנו כעל כל הון, נתנו את כל השעורים לטחינה והוכרחנו לטחון על רחיים של יד ע"י אחינו ועשו מזה גרויפען וגם קמח מעורב עם הפסולת, ראשית אמרתי לעשות בית תבשיל (פאלקס-קיכע) ועלה בידי ב"ה ועשו בית תבשיל ובשלו בכל יום מעט גרויפען עם מים ומלח גם אפו עוגות (האבערני - פלעצליך) ולכל אחד נתנו מצה קטנה לחם עוני ממש וגם מעט מזער עצמות של נבלות בשר שאין ראוי להתכבד שקבלו מהדייטשען שני פעמים בשבוע פסולת מהבשר שנשאר מהכלבים שלהם בלי ספק אכלו בכל יום אלף אנשים נשים וטף בעלי בתים חשובים ועשירים מלפנים באו לשאול מעט אוכל לנפשם וגם לאילו שלא הי' כבר כח לבוא לקחו בני המשפחה לביתו עבורו.
[ הי' שמה אחד הוא הראש לשוטרי ישראל עשיר וגבר אלם מלפנים, איש קשה מאד (וואס האט דארט ארדנונג געהאלטען) ברשעות גדול ואני אזרתי כגבור חלצי. והעזתי נגדו אף שכולם פחדו ממנו ואמרתי לו לילך אני הבאתי האוכל לעשות בית תבשיל והלך לו בהכרח כי ראה אשר למלחמה גדולה הנני מוכן והלך לו.
ואני בעצמי הייתי שמה בשעת חלוקת הסעודה פעם ביום בצהרים ושמרתי שלא ירעו ולא ישחיתו ובמתינות גדול לכל אחד דברתי דברי חיזוק וניחומים ואם אחד ביקש יותר אמרתי ליתן להם עוד מעט זופ העיקר בפיוס גדול, הבשר שנתנו בהזופ קבלו מהדייטשען פעם בא הרה"צ מוה"ר אברהם יעקב יאלעס הרבי מסאמבאר שהי' דר בעירנו בא בקבלנא נגדי שהתרתי בשר נבילה ר"ל ושלא ליתן להם מאכלות אסורות בעת שכל אחד מזומן לעוה"ב ואמרתי אני ע"פ הלכה מצוה וחוב גדול עלינו ליתן להם הכל כל מה דאפשר בכדי להחזיק חיותם נשמתם ממש אשר עוד בקרבם כי הוא ממש הצלת נפשות ישראל וחיי' שעה ג"כ חיים.
ואני מקוה שישועה קרובה לבא מאת הש"י וכל המקיים נפש אחת מישראל, אמרתי לשאול את פי הגאון הצ' רבינו ירוחם מסטרי סאמבאר מלפנים אבדק"ק אלטשטאט הי"ד, שהי' גר בווין, טלפנתי להרב הנ"ל וענה לי לתת להם, ואמרתי אפילו חרב חדה מונחת על צאוורך אל תתייאש מן הרחמים הרחמים היינו לרחם על זולתו. ועת צרה הוא ליעקב צרות האחרונות משכחין הראשונות היינו הצרות של היום משכחין הצרות של אתמול השכל אינו עובד, בלבלו אותנו הטעו אותנו (זיי האבען אונז גענארט און פארנארט) בכל מיני שקרים וכזבים בכל מיני תחבולות ברשתם ולקחו את הנשמות הקדושים והטהורים בשחוק גדול ובכל מיני אכזריות שבעולם שאי אפשר לתאר ולהעריך, אשאג מי יתנני במדבר.
[מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים, מתוך: וינברגר הרב אלתר יצחק, בית יצחק, הקדמה]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016