זכור - אמונה בימי השואה

חודש תשרי תשס"ח - דרשות לימים הנוראים בשואה


דרשה א'
הרב משה קלנברג
דרוש ביום טוב שני של ראש השנה תש"ב, מחנה לה-לנד, צרפת

אמרי אינשי יאקי פורים, טאקי פסח, ופירושו בעברית שהפסח נגרר אחר פורים. ואומר גם אנכי כעת: "יאקי שבועות, טאקי ראש השנה". כלומר, כמו שבחג השבועות היה עיקר דרשתי ביום טוב שני, כן אדרוש היום גם כן ביום טוב שני.

ואוכל לומר שהיינו "דאמרי אינשי" הראשון מקורו ממשנה , מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו', ובגמרא שם מסקינן דבזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה , ומונין ממנה שלשים יום לפסח, אין קורין אותה אלא בזמנה, בי"ד וט"ו, דלא למיטעי בפסח, והרי הפסח נגרר אחר הפורים.

וכן נדרוש סמוכין משבועות לראש השנה, דהרי בתפלות ראש השנה, אנו מזכירין הרבה פסוקים ממעמד הר סיני, אתה נגלית כו', ועוד כמה דברים מקבלת התורה שהיה בחג השבועות, וכמו שהעליתי בדרושי בשבועות, שעיקר קבלת התורה היה ביום טוב שני, בז' בסיון, ועל כן נשאתי נאומי מקבלת התורה ביום טוב שני, כן ניתן להאמר גם היום הדרשה ביותר ביום שני דוקא, על פי אמרם במסכת ראש השנה , דשני ימים טובים של ראש השנה כיומא אריכתא דמיא, וקדושתם שוה לכל דבר לענין נולד וכדומה, ומכח זה נולד לנו ספק אם לברך שהחיינו בקידוש היום של יום טוב שני , וכן בתקיעת יום שני, ולאפוקי נפשא מספיקא , אמרו להניח פרי חדש על השלחן בקידוש ליל ב', וכן בשעת שהחיינו על השופר, או שהבעל תוקע לובש בגד חדש לתקיעות ביום טוב שני, שתסוב השהחיינו על שניהם, ואחרי שכיום הוא מהנמנע ללבוש בגד חדש, וכן פרי חדש היא יקר המציאות, ובפרט אצלנו בכאן, על כן אמינא מלתא חדתא, אומר חדש, לפני התקיעות בזה היום, שלדעתי ראוי הדבר לומר עליו שהחיינו בצירוף.

במסכת ראש השנה (טז ), אמר ר' יצחק, למה תוקעין בראש השנה? למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין? למה מריעין, רחמנא אמר זכרון תרועה. אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין ? כדי לערבב את השטן. ופירש רש"י שהשטן רואה שישראל מחבבין את המצוות, נסתתמין טענותיו מללמד קטגוריא על ישראל. ותרי תמי' מידכר דכירי הכא , וקשה, ראשית, למה זה דוקא בתקיעת שופר ב' פעמים רואה השטן שישראל מחבבין המצות, ולא יראה חיבוב מצוה כשישראל מתפללים שתי שמונה עשרה – תפלת לחש וחזרת הש"ץ, וכן קורין קריאת שמע פעמיים בקומם לבד , ויש שמניחין ב' זוגות תפילין , והמהדרין מן המהדרין מוסיפין בכל יום בנר חנוכה עד שביום השמיני מדליקין שמונה, ומדינא סגי בנר אחד איש וביתו, וכן מברכין עד כזית ועד כביצה , והתורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת, ועוד רבות כאלה –

שנית, אמרו בכפילא, רואה שישראל מחבבין "המצוות" לשון רבים, ולא מחבבין המצוה מתקיעת שופר, דכולא חדא מצוה היא.

והנראה לומר על פי אמרם במסכת ראש השנה (לב ), אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה, בשופר. הרי שעל ידי תקיעת השופר אנו מקבלין עלינו עול מלכות שמים וממליכין אותו עלינו, ואחד מהטעמים של תקיעת שופר הוא שאנחנו תוקעין לפניו כמלך. ובמדרש בהעלותך , עשה לך שתי חצוצרות כסף , שיהיו תוקעים לפניך כמלך. ועל כן כשרואה השטן שישראל תוקעין בשופר דוקא, ומקבלים עול מלכותו יתברך עליהם, הרי בוודאי יקיימו כל מצוותיו וגזרותיו כמלך שגוזר על עבדיו ועבדיו מקיימין, ומה לו לדבר עוד אל המלך ולקטרג על ממליכיו? ושפיר נסתתמין טענותיו מללמד קטגוריא על ישראל דוקא בתקיעת השופר, והוא האות על כל המצוות כולם.

אבל ארשה לי ללכת גם הלאה, שלא לבד שוטני מלאכי מעלה, בגפי שתא, מסתתמין בטענותיהן בזה היום, אך גם שוטני מטה, אויבי נפשינו , המעלילים תמיד על העם הישראלי לאמור שהם רודפי שלמונים ורווחים ומפני זה אך קרבות יחפצון בכל מקום שהם, ואם ישימו עינם ולבם על זה היום ראש השנה שלנו, ויכרו אוזן שומעת לכל תורת זה היום בכל משפטיו וחקותיו, במה אנו עסוקין כל היום כולו, יבושו ויכלמו מכל מעשיהם ותחבולותיהם עלינו. ואליכם אומר, הביטו וראו מה בין ראשי השנה שלנו, לראשי השנה של שאר אומות העולם, ונכון יותר ראש השנה שלהם, מבלים בבתי משתאות ומשקאות ומשחקים בשיחה בטילה, ועל פי הרוב נגמרים בחרופים וגידופים ומכות רצח, ואנה אנחנו עולים בראש השנה? לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ומתפללים כל היום וקורין בתורה ומצוות, וגם תפלותינו אינם על הלחם ומחיה וכלכלה לבדה, רק על מלכות שמים שיתגדל ויתקדש, ובכן תן פחדך וכדומה.

וכן בעת רצון זאת קודם תקיעת שופר, שהיא המצוה הבאה פעם אחת בשנה, וחביבה עלינו ביותר, שימו לבבכם למה שאנו אומרים ומעתירים בהתלהבות קודש שבע פעמים "למנצח לבני קרח מזמור, כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה", וכוונתנו לומר בזה לכל העמים: כידוע סיבת כל המלחמות הם משני דברים, או משנאת הדת הנהוגה בימי קדם, או משנאת הלאומיות כנראה ביום זה [בזמננו אנו], ואנחנו קוראים ומבקשים לכל אומות העולם לאמור, מה לכם לתרועת מלחמה זו שאתם מבלים בהם, חדוות ימים ושנות עולמים ? הלא טוב יותר שכל העמים יתקעו כף זה לזה ויקראו לשלום, ובמקום זה "הריעו לאלהים בקול רנה", תרועת שלום ושמחה, המון חוגג , "כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ", ובידו הכוח והמשרה, ולטוב בעיניו יתננה ושוא לכם משכימי קום מאחרי שבת ולמה זה תגעו לריק בעולם שאינו שלכם כו' "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר", אלהים שהוא מדת הדין , יתעלה מכסא דין לכסא רחמים שהוא ה' , על ידי התרועה וקול שופר, "נדיבי עמים נאספו" המתנדבים בעם, התאספו יחד וקבלו עליכם להיות עם אלוקי אברהם, כמדת אברהם שנהג במדת החסד והחנינה לכל הבריות באין הבדל דת ולאום, ובו תדבקון ובדרכיו תהלכון "כי לאלוהים מגיני ארץ", והוא מגן ומחסה לכל יושבי הארץ, ואנחנו גם כן בתוכם, "מאד נעלה" מהשגתינו, וכן נזכה בקרוב לשנת גאולה וישועה במהרה בימינו אמן.

[הרב משה קלנברג, ידי משה, ירושלים תשס"ה] ]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016