זכור - אמונה בימי השואה

חודש תמוז  תשס"ח - שיקום עולם הישיבות לאחר השואה


עדות ג'
הרב חיים זייצ'יק

הרב זייצ'יק נולד בשנת תרס"ה (1905) בפיוטרקוב שבפלך מינסק. בשנת תרע"ט (1919), בהיותו בן 14, החל את לימודיו בישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בעיירה מוזיר. בתרפ"ב (1922) הבריח את הגבול לפולין יחד עם כל חבריו והצטרף לישיבתו של הרב אברהם יפהן בביאליסטוק. הרב יפהן היה חתנו של ר' יוזל הורוויץ, והנהיג את תנועת נובהרדוק לאחר מותו של חמיו בשנת תר"פ (1920). באמצע שנות השלושים פתח הרב זייצ'יק ישיבה נובהרדוקאית משלו בבוצ'אץ' שבגליציה, כסניף לישיבה המרכזית האזורית בביאליסטוק. עם כניסת הרוסים לבוצ'אץ' בשנת 1940 נאסרה כל פעילות דתית, והעוברים על כך היו צפויים לגירוש לסיביר ואף למוות. מרבית תלמידי הישיבה ואנשי צוותה ברחו לווילנה שהוחזרה לידי הליטאים, ובה מצאו מקלט זמני ישיבות רבות על רבותיהן. גם הרב זייצ'יק ומשפחתו יצאו לדרכם ובמאמצים רבים השיגו כרטיסים לווילנה, הגיעו ללבוב ועלו כבר על הרכבת לווילנה, אך ברגע האחרון קפצו ממנה מתוך דחף פנימי בלתי מוסבר. הוא חזר לבוצ'אץ', וברוח ה"ביטחון" הנובהרדוקאי החליטו הרב זייצ'יק וקומץ תלמידים להמשיך ולקיים את הישיבה בבוצ'אץ' תוך סיכון עצמי. הם התקבצו לעליית הגג של בית הכנסת, סגרו את כל חלונותיה בקרשים והמשיכו בלימודם לאור נרות. הרב זייצ'יק נלקח לסיביר, שם עונה באכזריות ועברו עליו תלאות רבות, עם עבודת פרך במשך שמונה עשרה שעות ביממה בקור מקפיא וברעב, והוא נחלץ ממוות בטוח פעמים מספר. לאחר המלחמה עשה דרך ארוכה באירופה עד שהגיע לצרפת, שם סייע לר' גרשון ליבמן להקים את ישיבת "אור יוסף" הנובהרדוקאית לתלמידים יוצאי מרוקו. לאחר זמן מה עבר לארה"ב. בניו יורק הקים יחד עם חברו, ר' יצחק אורלנסקי, את "ישיבת קובל" ברוח נובהרדוק, ולאחר שזו נסגרה חבר שוב לרב יפהן והחל להרצות שיעורים ושיחות מוסר בישיבתו המחודשת "בית יוסף" שבברוקלין. בשנת תשכ"ג (1963) עלה לישראל ונתקבל כמנהל רוחני של ישיבת "תפארת הכרמל" בחיפה, ובשנת תשכ"ז (1967) עבר לירושלים, ייסד בה ישיבה בשם "אור חדש" וזו תפקדה בסופו של דבר כהוצאת ספרים של סדרת ספריו.

[שלמה טיקוצ'ינסקי, "שכחו החיים וזכרו המוות - הרב חיים זייצ'יק ולקחי השואה ברוח תנועת נובהרדוק", בתוך: א' ידידיה, נ' כהן וא' פרבשטין (עורכים), זיכרון בספר, ירושלים תשס"ח]
    כתב בעל הלבוש הטעם על מה שתיקנו ברוך המקדש שמו ברבים ברכה זו נתקנה כנגד דורות שגזרו בהם גזירות שלא לקרות ק"ש, והוצרכו לקרות בסתר ורבים מסרו עצמם על קידוש השם ית' וזהו שאמר וקדש שמך על מקדישי שמך וכו' ומסיימים מקדש את שמך ברבים שנותנים תודה ושבח להשי"ת שנתבטלה גזירת השמד ורשאים אנו לקדש שמו ית' ברבים עכ"ל.

    והנה כשהיינו במצר בגולה ובשבי ממשלת הרשעה של האדומים נאלמנו דומי', שיתקו אותנו ולא נתנו לנו לפתוח את פינו להודות ולהלל ולברך בשמו יתברך, וכל מחשבתם המטומטמת והמסולפת ר"ל היתה אך ורק האיך למחוק ולכרות מסעיפי נפשנו את כל קשר את כל תשוקה לבורא עולם, ורק במסתרי נפשנו הדואבת והמתיפחת צעקנו ושיווענו לקל-חי, וקדשנו את שמו ית' בסתר!

    והנה עכשיו שהרשות והאפשרות לנו להביא לידי מבע את רחשי-לבנו והיכולת לנו לעבוד את ה' אלקינו כאשר ציוונו למה זה נחשה?

    הבה נפרסם ונגלה לעין כל את כל יפעת וזיו נשמתנו, זמרה ננעים וקול נרים בתהלות ותשבחות ובמפעלים עצומים לכבוד ה' ותורתו הקדושה נחדש נא את חיינו בדרכי התורה והמוסר כדוגמת כל מקומות היישוב הגדולים בם לנו במשך נדידתנו בגלויות. ובגלל זה נזכה לראות בשוב שכינתו לציון ויתגלה כבודו לעיני כל העמים ויקוימו בנו כל הנחמות המובטחות על ידי חוזינו ונביאינו. כי ה' יהי' לאור עולם ושלמו ימי אבלך בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך, אמר גואלך ה'!!

    [מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. מתוך: זייצ'יק הרב חיים אפרים, המדע והחיים, לזכור את הנס]



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016