זכור - אמונה בימי השואה

חודש תמוז  תשס"ח - שיקום עולם הישיבות לאחר השואה


עדות ב'


ישיבת ניטרה במונט-קיסקו

לאחר המלחמה נעשה ניסיון להקים מחדש את הישיבה בניטרה, בראשות הרב שלום משה אונגר, בנו של הרב שמואל אונגר. הלימודים בישיבה אמנם החלו כבר בקיץ תש"ה (1945), אולם עד מהרה התברר שהניסיון לא מצליח משום שהמקום רווי בדמם של יהודים שנרצחו. מן הסתם, גם אי הוודאות באשר לעתידה הפוליטי של סלובקיה השפיע אף הוא.
לאחר התלבטויות הוחלט להעביר את הישיבה ואת תלמידיה – ברובם נערים יתומים – לארצות-הברית. בשנת תש"ו (1946) נסע הרב וייסמנדל לארצות-הברית כדי להקים שם את הישיבה. למעט כמה רבנים בודדים, לא האירה הרבנות המקומית פנים לרב וייסמנדל, אך למרות זאת ולמרות קשיים נוספים, הוא השיג 80 ויזות כניסה לארצות-הברית עבור התלמידים בסלובקיה, ואף הצליח לשכור עבורם כמה בתים באיזור סמרוויל שבניו ג'רזי. בראשית שנת תש"ז (1946) הגיעו כשישים בני ישיבה והחלו בה את לימודם. הישיבה העניקה לתלמידים היתומים לא רק בית לימוד תורני, אלא בעיקר חום משפחתי. אולם הרב וייסמנדל, כדרכו, שאף ליותר מכך. הוא ביקש לייסד ישיבה מסוג חדש והמיקום בסמרוויל לא היה מתאים לכך.
עוד לפני המלחמה היה הרב וייסמנדל ער לבסיס הכלכלי המעורער של יהדות פולין, ובעיקר של תופסי התורה, שבעקבותיו נחלשו והפכו לפגיעים מאוד. בישיבה החדשה שהקים ביקש לתת מענה למצוקה זו. הוא גם ביקש להרחיק את התלמידים מחיי העיר האמריקנית שנראתה לו מושחתת ושטופת זימה יותר מאשר הערים האירופאיות טרום המלחמה. משום כך הוא ייסד את ישיבתו על אדני תפיסה חינוכית שפיתח, בשם 'הישיבה והיישוב'.
על פי חזונו, תקום הישיבה באזור כפרי, ובסמוך לה יוקם יישוב חקלאי שבו יגורו יוצאי בית המדרש שהגיעו לפרקם והקימו משפחות. "בני הישיבה היו צריכים להתמסר ללימוד התורה יומם ולילה, ואילו בני הישוב עתידים היו לפרנס את בני ביתם וחלק מהכנסותיהם היו צריכים לתרום להחזקת הישיבה ... לפי הדגם של יששכר וזבולון. הישיבה", כך כתב הרב וייסמנדל, "תחיה את נשמתו של היישוב, והיישוב יחזק את גופה של הישיבה" (הרב וייסמנדל, הישיבה והיישוב, מונט-קיסקו תשי"ג, עמ' ז מצוטט אצל פוקס שם]. המעולים מבין בני הישיבה אמורים, על פי החזון, להמשיך ללמוד תקופה מסוימת גם לאחר נישואיהם. הוא אף קיווה שיוכל להקים שם בית דפוס, בעיקר לכתבי יד עתיקים, שבו יעבדו חלק מבעלי המשפחות ביישוב. הישיבה אכן קמה במונט-קיסקו אשר במדינת ניו יורק (60 ק"מ צפונית לעיר ניו יורק), ולמרות משברים שידעה, פעלה עד יום מותו, גם אם לא הגשימה במדויק את חזון 'הישיבה והיישוב' המקורי. כמה מגדולי התורה לימדו בישיבה זו וביניהם גם האדמו"ר מסאטמר, אשר לימד באופן קבוע בין פסח לשבועות.
בשיקום הישיבה ובחיזוקה הוא ראה מעין נחמה-פורתא וכך כתב בסיום הקינה שחיבר לזכר הנספים בשואה:
    שמעו נשמות אשר בגן עדן, גני עם תורה לא ישבותו
    כי לבושי בשרכם בארץ רצח - נשחטו נשרפו - אך לא מתו גוילים
    הנשרפים, נחמו נא - הכתב נצח - נצב אמת
    שברי לוחות, שמחו נא - תורה חיה וקימת.

    אל מסתתר - ומאד נראה - לעין כל מציץ, בין חרכים,
    אורך האר נא - אך לא באש - והחיה, כל דורות המחכים
    יקיצו - ולנו תן הזכות - להחזיר להם ירושתם
    ולא נכלם ביום הדין - ולא נבוש, ביום תחיתם.

    [שנות ראינו רעה, ג, ירושלים תשס"ו, עמ' 173]



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016