זכור - אמונה בימי השואה


חודש חשוון תשס"ד - ליל הבדולח


עדות ב'
המקום: פרנקפורט על נהר מיין.
פרנקפורט - עיר במערב גרמניה, כיום באזור הנקרא מדינת הסן. העיר הייתה מרכז יהודי חשוב, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה כלכלית.
פרנקפורט הייתה עירו של הרב שמשון רפאל הירש, שהנהיג את הקהילה האורתודוקסית הפורשת במאה ה- 19, והיה אבי שיטת "תורה עם דרך ארץ".
עם עליית הנאצים לשלטון, החלו 26,000 היהודים תושבי פרנקפורט לסבול מפגיעות פיסיות, כלכליות וחברתיות קשות. הקהילה ומוסדותיה התמודדו עם המצב החדש שנוצר, ונעשתה פעילות אינטנסיבית מבחינה סוציאלית ותרבותית.
באוקטובר 1938, כשגורשו מגרמניה אזרחים בעלי נתינות פולנית לזבונשין, היו ביניהם גם 2000 מיהודי פרנקפורט, חלק מהם חזרו לעיר כפליטים.
בפרעות ליל הבדולח נשרפו חמישה בתי הכנסת הגדולים בעיר, ורוב בתי הכנסת הקטנים. בימים שלאחר הפרעות בוצעו מאסרים נרחבים, ולאחר מכן הועברו האסירים למחנה בוכנוולד ולדכאו. בתעמולה הנאצית הודגש כי משפחתו של הדיפלומט פום ראט, שההתנקשות בחייו הייתה העילה לפרוץ הפרעות, מוצאה מפרנקפורט, וכן המתנקש הרשל גרינשפן למד בישיבתו של הרב הופמן בעיר.
לאחר הפרעות החלה בריחת יהודים, ומספרם התדלדל בצורה משמעותית. הנותרים נושלו כלכלית, ונוצלו בעבודות כפיה.
באוקטובר 1941 הוחל בשילוח יהודים למזרח. הם גורשו ללודז', מינסק וריגה, ובשנת 1942 גורשו גם לגטו טרזיינשטט.
ביוני 1943 בוטל תפקיד הממונה על הסעד היהודי מטעם הגסטפו בעיר, משרה שהייתה ייחודית למקום זה, משום שלא היה עוד צורך בה.

עדותו של סוקול יוסף:

"ליל הבדולח", זו הייתה טראומה בלתי רגילה. באופן פתאומי נתגלתה כל השנאה של העם הגרמני, בהדרכת הממשל. בהדרכת כל הקובעים את המדיניות של הגרמנים. הם כמובן ניצלו את ההרג הזה, את הרצח הזה בשביל לתת את האות, הם הכינו את זה כבר כמה שנים לפני זה כנראה. אי אפשר לארגן דבר כזה מרגע אחד לשני, לא היה מרחב, כי בכל גרמניה התנפלו על היהודים בבת אחת על פי אות שנתנו; עכשיו אתם יכולים לעשות זה וזה, בדיוק חיפשו את העילה להתנפל על היהודים, מפני שיהודי הרשל גרינשפן ירה בפון ראט. אז הם ניצלו אותו בשביל להתנפל על היהודים, סתם לשם שנאה. לא הייתה שום סיבה. בדייקנות הגרמנית הטיפוסית, כשכל פרט מתוכנן מראש, מה מותר להם לעשות, מה אסור להם. כמובן שאם חרגו קצת זה לא הפריע לאף אחד.
בכל אופן, היהודים, באותו רגע שזה נשמע, זה עבר כמו ברק את כל העיר וכולם הסתגרו בבתים, סגרו את הדלתות.
"היטלר יוגנד" וס"ס התחילו להסתובב ולזרוק אבנים על חנויות, פרצו לחנויות והתחילו לשדוד. התנפלות בבת אחת. אז כולם רצו מהר הביתה, סגרו את הדלת. מי שהיה לו תריס סגר את התריס, מי שלא אז ניפצו לו את הזכוכית. למה קוראים לזה "קריסטל נאכט"? קריסטל זה זכוכית. בקיצור כל זכוכית אפשרית הם זרקו עליה, ניפצו את הזכוכית הזאת, ואז שדדו או שרפו.
היהודים שמעו את זה מיד, הנה, התחילו לעשות פוגרום, זה למעשה היה פוגרום. קוראים לזה "קריסטל נאכט" אבל זה היה פוגרום טיפוסי. לא כמו שהיה בימי הביניים אלא יותר מתוכנן. אצלם זה היה ספונטני, כאן זה היה מתוכנן ומסודר, מה מותר להם ומה אסור להם. לפעמים חרגו, לפעמים גם הרגו.
כן, לא הרגו סתם, רק נתנו מכות עד שהוא מת. אבל מכות, כמעט ולא ירו כדורים, אלא הכל במקלות. למעשה זה היה פוגרום רגיל כמו שעשו ביהודים אלפי שנים בגרמניה, בפולניה, בכל אירופה. כך שהיינו סגורים בבית. ובבוקר השתתק. אני בבוקר התחמקתי מהבית, סיקרן אותי. לקחתי את האופניים שלי, הייתי צריך את האופניים בשביל לחלק סחורה ללקוחות. יצאתי עם האופניים למרכז העיר. בדרך כבר ראיתי שיש בנינים בוערים, הציתו את כל בתי הכנסת, בצורה מסודרת.
זה היה לפי רחובות רשנייגאראדו שטראסה היה של הקהילה החרדית, דער אויסטריץ קומיינדע של הרב הירש, הנערלע פואץ זה היה של העדה הכללית. אני ראיתי שבית הכנסת בוער. הס"ס כולם היו עוד מסביב ולא נתנו לכבות. באו יהודים לכבות, קיבלו מכות. ואותי גילו על האופניים, אני הייתי נראה כמו יהודי, והם אמרו; הנה פה יהודי אחד! התחילו לרדוף אחרי, ואם היו תופסים אותי… הם חיפשו קרבנות.
זו באמת הייתה מכה גדולה מאד. מי שלא ראה, מי שלא שמע. אחר כך ראו כבר שלא נשאר שום דבר מבית הכנסת, רק הריסות, המסגרת נשארה. בית כנסת ענק, מפואר…


מקור: ארכיון "יד ושם", חטיבה 0.3 תיק 11575 מס' קלטת C/609233


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016