זכור - אמונה בימי השואה

חודש אלול  תשס"ח - גמילות חסדים בתקופת השואה


עדות ג'
מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים.
מתוך: וינברגר הרב אלתר יצחק, בית יצחק, הקדמה

הרב אלתר יצחק ויינברגר נולד בשנת 1905 והיה צאצא של ר' מאיר מפרימישלאן ור' אורי מסטרליסק ("השרף"), וכיהן ערב מלחמת העולם השנייה בתור רב וראש ישיבת "דגל התורה" בטורקה (Turka) על נהר סטרי (Stryj), מחוז לבוב, גליציה המזרחית. בטורקה נמצאה קהילה יהודית למן המחצית הראשונה של המאה ה- 18. בשנת 1880 נמנו בעיר 2,368 יהודים (כמחצית האוכלוסייה), ובשנת 1921 – 4,201 (כ- 40% מהאוכלוסייה). חודשים מספר לאחר הכיבוש הנאצי ברח עם משפחתו להונגריה, נתפס ועונה בחשד שהוא מרגל רוסי. מששוחרר עבר לבודפשט. לאחר כניסת הנאצים להונגריה ניסה להבריח את הגבול לרומניה, אך נתפס. בהמשך הצליח לברוח על ידי קפיצה מרכבת בסלובקיה, שם הסתתר בעיירה ליפטובסקי סווטי מיקולש ואחר כך ביערות עד השחרור. שני המקורות הבאים הנם מתוך זיכרונותיו של הרב ויינברגר.

טורקא – גליציה המזרחית
אני לא נסעתי ולא ברחתי רק תיכף בהתחזקות גדול הלכתי להיודען-ראט ודברתי עם מר יהושע נחמן מיינער הנשיא ועם יהושע ערדמן וליביש מאטעס הי"ד דברתי ובקשתי אותם שלא יתיאשו מלצאת לעזרת ישראל האומללים הרעבים הנפוחי רעב ר"ל, דברתי עמהם בהתחזקות גדול וראיות אשר ישועת הש"י כהרף עין היינו בעת שהעין כבר רפה והש"י בודאי יעזור ועלינו להשתדל בכל עוז בלי יאוש ולעשות הכל בכדי להקל מעט היאוש, ספרתי להם שהאורחים שהי' אצלי רוצים להציל אותי ואת משפחתי אבל אני החלטתי שלא לעזוב את קהלתנו בעת צרה ליעקב וכאשר יש לי שמה מכירין מחוסד ע"כ ניסע שמה לעשות מגבית אצלם, ראשית מידי דמיכל וכל מה דאפשר מלבושים וכדומה והסכימו לקחו עגלה גדולה ומר יהושע ערדמן וליביש מאטעס ולהבחל"ח אני ונסענו, אבל בעוה"ר לא הי' לנו הצלחה אצלם כי לא הי' להם מאומה בידם לסייע ולעזור לנו, ואמרתי שלא ליסע חזרה ריקם רק ניסע לאיזה כפרים לקבץ שמה דברי אוכל, וכן הי' נסענו לכפרים והי' לנו ב"ה הצלחה לבני הכפרים הי' עוד ברכה בביתם כי עוד לא לקחו את הכל מהם ואספנו לערך שלושים מעטיר היינו ג' אלפים ק"ג שעורים וגם האבער ובזה באנו בחזרה ואין לתאר מהשמחה שהי' לי ולכולנו כעל כל הון, נתנו את כל השעורים לטחינה והוכרחנו לטחון על רחיים של יד ע"י אחינו ועשו מזה גרויפען וגם קמח מעורב עם הפסולת, ראשית אמרתי לעשות בית תבשיל (פאלקס-קיכע) ועלה בידי ב"ה ועשו בית תבשיל ובשלו בכל יום מעט גרויפען עם מים ומלח גם אפו עוגות (האבערני - פלעצליך) ולכל אחד נתנו מצה קטנה לחם עוני ממש וגם מעט מזער עצמות של נבלות בשר שאין ראוי להתכבד שקבלו מהדייטשען שני פעמים בשבוע פסולת מהבשר שנשאר מהכלבים שלהם בלי ספק אכלו בכל יום אלף אנשים נשים וטף בעלי בתים חשובים ועשירים מלפנים באו לשאול מעט אוכל לנפשם וגם לאילו שלא הי' כבר כח לבוא לקחו בני המשפחה לביתו עבורו הי' שמה אחד הוא הראש לשוטרי ישראל עשיר וגבר אלם מלפנים, איש קשה מאד (וואס האט דארט ארדנונג געהאלטען) ברשעות גדול ואני אזרתי כגבור חלצי. והעזתי נגדו אף שכולם פחדו ממנו ואמרתי לו לילך אני הבאתי האוכל לעשות בית תבשיל והלך לו בהכרח כי ראה אשר למלחמה גדולה הנני מוכן והלך לו ואני בעצמי הייתי שמה בשעת חלוקת הסעודה פעם ביום בצהרים ושמרתי שלא ירעו ולא ישחיתו ובמתינות גדול לכל אחד דברתי דברי חיזוק וניחומים ואם אחד ביקש יותר אמרתי ליתן להם עוד מעט זופ העיקר בפיוס גדול, הבשר שנתנו בהזופ קבלו מהדייטשען פעם בא הרה"צ מוה"ר אברהם יעקב יאלעס הרבי מסאמבאר שהי' דר בעירנו בא בקבלנא נגדי שהתרתי בשר נבילה ר"ל ושלא ליתן להם מאכלות אסורות בעת שכל אחד מזומן לעוה"ב ואמרתי אני ע"פ הלכה מצוה וחוב גדול עלינו ליתן להם הכל כל מה דאפשר בכדי להחזיק חיותם נשמתם ממש אשר עוד בקרבם כי הוא ממש הצלת נפשות ישראל וחיי' שעה ג"כ חיים ואני מקוה שישועה קרובה לבא מאת הש"י וכל המקיים נפש אחת מישראל, אמרתי לשאול את פי הגאון הצ' רבינו ירוחם מסטרי סאמבאר מלפנים אבדק"ק אלטשטאט הי"ד, שהי' גר בווין, טלפנתי להרב הנ"ל וענה לי לתת להם, ואמרתי אפילו חרב חדה מונחת על צאוורך אל תתייאש מן הרחמים הרחמים היינו לרחם על זולתו. ועת צרה הוא ליעקב צרות האחרונות משכחין הראשונות היינו הצרות של היום משכחין הצרות של אתמול השכל אינו עובד, בלבלו אותנו הטעו אותנו (זיי האבען אונז גענארט און פארנארט) בכל מיני שקרים וכזבים בכל מיני תחבולות ברשתם ולקחו את הנשמות הקדושים והטהורים בשחוק גדול ובכל מיני אכזריות שבעולם שאי אפשר לתאר ולהעריך, אשאג מי יתנני במדבר.


ליפטובסקי סווטי מיקולש – סלובקיה
עיר גדולה היתה העיר מיקולאש ומזה זמן רב היו בה אנשים רבים וצדיקים מעטים, היו שם הרבה פליטים מכל העולם, אברים מדולדלים, קרעי משפחות, זה בכה וזה בכה. הרב הגאון ר' מאיר גרינבורג עם רעיתו הרבנית הצ' דאגו לכל אחד ואחד כאב רחמן וסייעו בידם בעלי בתים יקרים כמו האחים היקרים האס הי"ד יהי זכרם ברוך וכן ל. ראזענצווייג בין השאר הם ארגנו מטבח עממי עבור אחיהם פליטי ישראל האומללים, כן כדאי להזכיר את ר' מרדכי מאשקאוויטץ שהי' מהעוסקים בהצלת ישראל בכל לבו נפשו ומאודו. ברם זכור לטוב הרב הגאון ר' מאיר אב"ד דק"ק מיקולאש שהי' מאיר עיני ישראל האומללים והנדכאים במסירות נפש, לא לבד עמי עשה חסד נפלא והציל אותי ממש ממות לחיים כאשר ספרתי לעיל, אלא הוא הי' משרידי יחידי סגולה בישראל שאמונתו לא נפגמה והוא הציל כמה אלפי נפשות מישראל במס"נ, לא פעם ולא פעמיים איימו עליו במאסר והריגה ראשי ומנהלי שלוחי ממשלת הזדון, בטענה שלהם, שהיו שרויים בפחד ובבהלה שבגלל שהוא עוסק בהצלת ישראל יכניס את העיר בסכנה גדולה כידוע. ולמרות כל האזהרות שהזהירוהו שיפרסמו את שמו ואת מעשיו, לא נטה מבטחונו בהשי"ת, וכל הפליטים ממקומות שונים מכל העולם מצאו מקום מקלט בביתו, וגם זוגתו הרבנית הצ' תחי' עמדה לעזרתו והיתה מקבלת את פני כל אדם בסבר פנים יפות ובאש"ל, והיתה סכנת נפשות ממש ליתן מקום לאנשים יהודים זרים, ובאופן פלא הם ארגנו פתח הצלה ליהודי סלאוואקיי ופולין, ראשית הוא פעל שהבהערדע היינו השוטרים של עירו יהיו בעזרתו בענין זה, היינו שכל הפליטים שיבואו לאיזה כפר סמוך למיקולאש יתלוו על-ידי השוטרים למיקולאש, וכמו כן נתן 200 פתקאות קטנות לאיזה גוי שיעבור לאורך גבול גאליציע פולין הסמוך למיקולאש וימסור הפתקאות לכל יהודי שיפגוש. וז"ל הכתב: בכאן עיר מיקולאש סלאוואקי (מחוז אראווא) דרים יהודים במנוחה ויכולים אנו להציל אתכם בעה"י וכל מי שביכולתו ילך לבסטרא והערל קובאצקי יוליך אתכם למיקולאש בבטחון בעזהש"י.

[מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים. מתוך: וינברגר הרב אלתר יצחק, בית יצחק, הקדמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016