זכור - אמונה בימי השואה

חודש אלול  תשס"ח - גמילות חסדים בתקופת השואה


עדות א'
ורשה

כדי להקל על המצוקה המחרידה של רבבות יהודים אומללים וחסרי אונים שהיגרו לווארשה מהפרובינציה, נזקקה פעילות בהיקף רחב. בה נטלו חלק הרבה רבנים, רופאים, עיתונאים, נואמים וחלק גדול מהעילית של וארשה. היות שעדיין נמצאו בוארשה יהודים עשירים, התמקד תפקידנו באיסוף נדבות מבית לבית, עריכת אספות שמטרתן לעורר רחמי לבבות יהודיים על אחים הנתונים בצרה, ולבקש את האמידים שיסייעו ביד רחבה. אסוף נדבות לא היה משימה קלה בתקופת אימים זוועתית של הרג ורצח יום יומי, שהקהו את חושיהם של היהודים באדישות מקפיאה. היו נדיבים שמצבם היה קשה והם היו נתונים בסכנה גדולה יותר מן המקבלים, על כן בעת הצורך לוותה העזרה בעידוד וניחום רוחם של הנותנים. קיבלנו מלודז' דיווח סטטיסטי מדויק, על פיו מתים בלודז' מדי יום חמש מאות ילדים מרעב וממחלות שונות. בדרשה שנשאתי במשך כשעה ומחצה ביקשתי והתריתי: "לא תעמוד על דם רעך!" על כל יהודי לתרום לבנה, על מנת שלא נצטרך חס ושלום למסור ילד כקרבן. כמו כן אמרתי שעלינו להסתכל על היהודים מן הפרובינציה, אך אתמול היו הם סוחרים, בעלי בתים, גבירים, ובין יום הפכו לחסרי כל. הארכתי ברעיונות דומים. הלבבות היהודים נפתחו ובעקבותיהם גם הכיסים, ובכך הוכיחו כי על אף הכל, נשארו הם בני אברהם יצחק ויעקב. הרב אנגלרד מסוסנובצה, גיסו של הרבי מראדומסק [אביו של אדמו"ר מראדזין שליט"א] היה שותף עמי בעבודתי. היינו עוברים מבית לבית ועורכים אסיפות, ראינו ברכה במעשה ידינו.

[יהושע משה אהרונסון, "עלי מרורות", עמ' 60-61]


אני העני ממעש לא זכיתי להימנות בין מקדשי ה'. בהיותי נתין ליטא הפכתי עם כיבוש ליטא ע"י הרוסים מאליו לנתין רוסיה. הנתינות הרוסית הצילתני בתחילת המלחמה מצפרני הדורסנים הנאציים. מעמדי זה הועיל שיכולתי אחרי הקלה במחלתי להימסר כולי לעסקנות בצרכי הציבור האומלל. וזה גרם לבחירתי לנשיאה של אגודת הרבנים הכללית וכן של אגודת רבני וורשא. קישורי עם הרבנים בצ'כוסלובקיה ודניה וידידינו הרבים בארצות ניטרליות אחרות הכניסו לנו אמצעי כסף הגונים וחבילות רבות של אוכל ומזון שמיהרתי לחלקם בין הרבנים והאדמורי"ם, חכמים וסופרים, בני ישיבות ותלמודי תורה נודעים, אשר בלעדי עזרה זו היו גוועים מרעב. מנהלי "הג'וינט" מר גוזיק ומר גיטרמן ז"ל עזרו לי הרבה יותר מכפי כוחם. בעבודת העזרה לאנשי תורה עזרו לי הגר"מ זמבה והגרא"י מיזל זצ"ל (הי"ד) ופעמים רבות התוועדנו יחד בביתו של מר גוזיק הטוב והרחום לבקש עצות על מקורות עזרה נוספים. לפרקים נתוועדנו גם בביתו של ר' אברהם וינגורט ז"ל, אשר גלה יחד עם משפחות רפפורט ופרנקל מביליץ לוורשא. כידוע נגרשו היהודים מקראקו ומשאר ערי גליציה המזרחית. מגורשים אלה ועמהם מגורשי לודז' וערי פולין אחרות עברו לגור בוורשא ושם הצטופפו עד כדי מחנק בחדרים צרים וקרים. מקורות הפרנסה הרגילים נסתתמו כולם. תושבי וורשא, רובם ככולם, היו צפויים למתנות הג'וינט הנדיבה ולחסדי רחמים מחו"ל. בביתו של ר' אברהם וינגורט ז"ל שמעתי תכופות על שאול יקירנו, שהיה נוהג לשלוח תדיר ממונתרה חבילות מזון להוריו ולקרוביו, אבל לא תמיד הגיעו למטרתן אלא נגזלו ע"י השודדים הארורים ימ"ש.

[מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים. מתוך: וינברג הרב יחיאל יעקב, יד שאול, הקדמה]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016