זכור - אמונה בימי השואה


חודש תשרי  תשס"ט - עקידת יצחק לזרעו


דמויות
הרב שמואל משה רובינשטיין - שאוולי
רב וחוקר תלמודי

תאריך לידה: י"ח תמוז תר"ל.
תאריך פטירה: חשוון תש"ד.

ר' שמואל משה רובינשטיין נולד בי"ח תמוז תר"ל (1870) בבויסק (Bauska), עיר מחוז בזאמגאלה שבקורלאנד (לטביה), לאביו ר' יצחק ("איש צדיק באמונתו") ואמו שיינע מערע ("אשה יראת ה' היא תתהלל"). מעטות למדי הם הידיעות על שנות ילדותו של רובינשטיין בבויסק, בה כיהנו ברבנות ר' מרדכי אליאשברג (בין השנים: 1899-1862), ר' יוחנן ליבשיץ (1890-1895), ור' אברהם יצחק הכהן קוק (החל מ-1897, ועד לעלייתו לארץ ישראל, ב-1903), ששילבו ידיעה תורנית נרחבת עם השכלה כללית ואהדה לציונות. ידיעותיו של רובינשטיין בתלמוד ופוסקים, אותם רכש בשנות לימודיו בישבה בסלבודקה, זיכו אותו בהסמכה לרבנות מצד גדול הרבנים בליטא, ר' יצחק אלחנן ספקטור (1896-1817). על מעמדו כתלמיד חכם מובהק מעידה התכתבות שניהל עם ר' יוסף זכריה שטרן (1904-1830), רבה הנודע של שאוולי.

בשנת 1895, לאחר שבא בברית הנישואין, שם רובינשטיין פעמיו לעיר מאז'ייק (Mazeikiai), שבהמשך שינתה את שמה למורבביה (Muravievo). עיר זו, שנשתייכה לפלך קובנה שבליטא, נשתפעה בלמדנים ובני תורה. כרב העיר כיהן נסמך נוסף של ר' יצחק אלחנן ספקטור, ר' זאב וולף אברך (1922-1845). במאז'ייק הופיעו שני ספריו הראשונים של רובינשטיין, "אבני שהם" (ווארשא, תרס"ב), ו"תורת הקבלה" (ווארשא תרע"ב), אשר בזכותם נודע טיבו בעולם.

אך גם במאז'ייק לא שהה רובינשטיין לאורך זמן. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, נדרש רובינשטיין כרבים משאר אזרחי ליטא להגר לשטחי הכיבוש הפנימיים של רוסיה. בנסיבות אלו מצא עצמו רובינשטיין בקרמנצ'וג (אוקראינה), הסמוכה לעיר אודיסה, בה עברו עליו תלאות מרובות. איזכור לתקופה הקשה שעברה על רובינשטיין בקרמצ'וג מצוי בספרו קדמוניות ההלכה ( קובנה תרפ"ו, עמ' 111): "פרק זה כתבתיו בעיר קרעמענצוג בשנה האיומה היא שנת תרע"ט, שנהרגו אלפי ישראל בארץ אוקריינא". לקרמנצ'וג נדדו בנסיבות דומות החשובות שבישיבות ליטא, דוגמת ישיבת כנסת בית יצחק וישיבת כנסת ישראל מסלבודקה. קשה לדעת מה היה טיב מסכת הקשרים שניהל רובינשטיין עם גדולי הלמדנים שבישיבות ליטא, שעשו את שנות המלחמה בסמוך אליו. בשל נטיותיו הביקורתיות החליט רובינשטיין לפנות לבית המדרש המודרני שבאודיסה, אשר בראשו עמד ר' חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"), ולהציע את מועמדותו לסגל המורים של המוסד. ברכבת בדרכו לאודיסה נקרה לו חיים נחמן ביאליק, שנמנה על צוות המורים בבית המדרש האודיסאי. הרושם העז שהותיר רובינשטיין על ביאליק זכה לביטוי בשיר הנודע 'יהי חלקי עמכם' (1915), שכתב ביאליק בהשראת המפגש. בסופו של דבר נמנע רובינשטיין מלקבל על עצמו משרת הוראה במוסד, אך קשרי הידידות האמיצים שלו עם ביאליק נמשכו לאורך שנים. רובינשטיין חזר לקרמנצ'וג, בה המשיך לעמול על תורתו הרחק מעיני הבריות. יש לציין, לרובינשטיין הוצעו במהלך חייו משרות רבנות שונות, אך הלה סירב להיענות לכל הצעות. בין הקהילות ששיחרו לפתחו של ר' משה רובינשטיין היתה קהילת לייפאיה (Libau), השניה בגודלה מבין קהילות לאטביה. רובינשטיין סירב לקבל הצעה זו מאחר שרבה הישיש של העיר עדיין היה בחיים, והמינוי עשוי היה להוליד קשיים בירוקרטיים וחיכוכים בקהילה.

זמן קצר לאחר שנסתיימה המלחמה, ב-1921, שב רובינשטיין צפונה. הפעם קבע את מקום מושבו בעיר שאוולי Siauliai)), שהפכה עד מהרה למרכז תעשייתי המנוהל רובו ככולו על ידי משפחות יהודיות. בבעלות המשפחה היה בית חרושת לצבעים ("סטאר"), אותו ניהל בנו של ר' שמואל משה, מנחם מנדל (1970-1894), כימיקאי במקצועו. בשאוולי השתקע רובינשטיין בקלויז של "לאנדקרעמער" במחיצתם של תלמידי חכמים ידועי שם נוספים, ואף זכה להוקרה רבה מצד התושבים בעיר. לרשותו של רובינשטיין עמדה ספרייה רבת מימדים, כעשרת אלפים ספרים בתחומים ושפות שונות, הגם שאת עיקר מרצו השקיע רובינשטיין בעיון בספרות היהודית הקלאסית. בתקופת שבתו בשאוולי הופיעו שלשה חיבורים נוספים מפרי עטו: "קדמוניות ההלכה" (קובנה, תרפ"ו), "דברי סופרים" (קובנה, תר"ץ), ו"לחקר סדור התלמוד" (קובנה, תרצ"ב), וכן לקט משל דברי הרמב"ם בענייני אגדה (קובנה, תרצ"ז). בחיבוריו אלו בלטה האורינטציה ההיסטורית של רובינשטיין; בעיקר כשניגש לתהות על קנקנה של ההלכה, מוצאה ותולדותיה.

ב-26 ליוני, 1941, פלש הצבא הגרמני לעיר שאוולי. כעבור ימים ספורים פקדו אנשי ס"ס על תושבי העיר להתרכז באיזור הגטו, שכונה 'הקווקאז', וכן בשכונת 'טראקו' הסמוכה לו. לתוככי הגטו שירך דרכו גם ר' שמואל משה רובינשטיין (שהתאלמן זה מכבר מאשתו שרה) מלווה בכמה מילדיו ונכדיו. קודם לסגירת הגטו, ב-1 לספטמבר 1941, הצליח רובינשטיין להטמין בבית החרושת, שהיה עד לאותה עת בבעלות המשפחה, תכתובת עניפה שלו עם שאר חכמי אירופה בעניינים שונים. אל המקום הצר שהוקצה לו ולמשפחתו בתחומי הגטו עצמו העביר רובינשטיין כמה מספריו.
בנו של שמואל משה רובינשטיין, מנחם מנדל, בלט בפועלו הציבורי בגטו שאוולי. מנחם היה אחד מחברי בית הדין היהודי שהוקם בגטו במגמה לסייע בהשלטת סדר ושלום בין התושבים, לעיתים באמצעות כפיה ועונשים, אך בעיקר תוך השפעה מוסרית. משמעותית לא פחות מפעילותו הפומבית של מנחם היתה נכונותו להושיט יד ולהגיש עזרה נפשית ופיסית לתושבי הגטו, שנעשתה בצנעה ובהסתר. לצורך כך השתמש בכל הנכסים שעמדו לרשות המשפחה מהתקופה שקדמה למלחמה. בכל אותה העת היה ר' שמואל משה רובינשטיין, האב, ספון כל העת בחדרו ושוקד על תורתו כבעיתות שלום.

ביום שישי, ה-5 לנובמבר, 1943, הונחתה על הגטו הקשה שבגזירות, שכונתה לימים "האקציה של הילדים". לאחר שיצאו משטחי הגטו תושביו היהודים שהיו כשירים לעבודה הוקף הגטו בשמירה הדוקה, ואל תוכו פרצו חיילי ס"ס ומספר אוקראינים במטרה לצוד מתוכו את הזקנים והילדים, זאת לעיני שארית תושבי הגטו שידם קצרה מלהושיע. במהלכו של יום זה, "היום האפל ביותר בחיינו החשוכים והאפלים שבגטו", נלכד גם שמואל משה רובינשטיין ושניים מנכדיו. ביומנו של אליעזר ירושלמי (עמ' 308), אף הוא תושב גטו שאוולי, ציין הלה כעבור יום:
"בין המוצאים היו: הרב ש' רובינשטיין, מחבר ... [חסר במקור, ח"ג], אחד המוחות הנאורים שבתוך האורתודוקסיה היהודית. הוא זיעזע בזמנו את עולם הרבנות במחקריו החופשיים והמדעיים בתורה שבעל פה".

מתוך: חנן גפני, "ר' שמואל משה רובינשטין (1870-1943) – החוקר הרבני משאוולי", מורשת ישראל, 5 (תשס"ח), עמ' 139-158.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016