זכור - אמונה בימי השואה


חודש שבט תשס"ט - אדמו"רים וחסידים בשואה - מקורות חדשים


עדות ה'
האדמו"ר מאוסטילה - הרב פנחס טברסקי


בחורש תמוז תש"א פלשו הגרמנים ימ"ש לרוסיא, וכבר בימים הראשונים כבשו את סאמבור. מיד עם היכנסם לעיר ערכו ביחד עם תומכיהם האוקראינים ימ"ש טבח ביהודים, ואנשים, נשים וטף נרצחו. רבים אחרים הוכו ונפצעו קשה ולאחר כמה ימים מתו מפצעיהם, בין אלה הי' דודי, אחי אמי ז"ל הי"ד, הקדוש ר' דוד אלי' בן ר' מרדכי דוב לעוו ז"ל הי"ד, שנשמתו יצאה בטהרה ביום ט' תמוז תש"א.
בחודש מנחם-אב ערכו הנאצים הרוצחים ימ"ש בשיתוף עם בריונים אוקראינים פרעות ביהודי סכידניצא, עיירה הסמוכה לדראהאביץ, שם התגורר ידידי הרב הגאון ר' יעקלי טירקעל עם משפחתו הי"ד. הוא הי' תלמיד מובהק של הגאון הגדול ר' מאיר אריק זצ"ל, רבה של טארנא וחתן הרה"ח ר' אברהמ'צי באקענראט ז"ל, ממשפחת באקענראט המפורסמת. אביו של הרב ר' יעקל'י ז"ל, הרה"ה ר' פייביל טירקעל ז"ל, הי' חתן הגאון הגדול ר' יעקל'י וויידענפעלד זצ"ל, רבה של הרימילוב.
כאשר נודע לי על הפרעות שהיו בסכידניצא וכי ר' יעקל'י ובני משפחתו נשארו בחיים, רציתי להוציאם משם ולהביאם לסאמבור. הודעתי לו כי עלה בידי למצוא למענו דירה בשכנות לדירתנו ואמנם קיבל את הצעתי ועבר עם משפחתו לגור בסאמבור.
בחודש אלול התחלנו לדאוג ולטכס עצה כיצד להשיג אתרוג לחג הסוכות. נודע לי כי בעיר סאנוק מתגורר מר ווערנער הי"ד, אחד מחברי ועד הקהילה. כתבתי לו בשם האדמו"ר מאוסטילא זי"ע, כי ישתדל בכל כוחו לשלוח אתרוג לסאמבור, כדי לזכות את האדמו"ר ר' פנחס זי"ע ואת כל יהודי העיר במצוות ד' מינים. ואכן, מר ווערנער הי"ד השתדל למעננו ובערב חג הסוכות שלח לנו אתרוג ע"י שליח נכרי. הוא בא ברכבת שנסעה בקו סאנוק-לבוב, דרך סאמבור. הי' זה ביום הראשון שבו הפעילו הגרמנים את הרכבת בקו זה, לאחר שהיו נאלצים לשנות את מסילות-הברזל הרוסיים. הידיעה על הגעת האתרוג עוררה שמחה גדולה אצל האדמו"ר מאוסטילא זי"ע ואצל כל יהודי העיר. [...]

באותו יום נאספו בערך שלושת אלפים יהודים בסאמבור ונשלחו בקרונות-משא למקום בלתי-ידוע. אקציות כאלה התקיימו באותו יום גם בעיירות הסמוכות: סאמבור-ישן (אלטשטאט) וטורקא. מענין לציין כאן, עד כמה לא יכול הדמיון האנושי לתפוס ולשער לאן מגמת-פניהם של המשולחים. אנשים העלו השערות שונות, יש שאמרו כי רק נשלחו לעבודה, שהרי אם הנאצים רוצים היו להרוג אותם – יכלו לעשות את זה במקום, ולא היו טורחים להובילם למרחקים. אנשים לא יכלו להאמין כי מדובר במשולחים למחנות-השמדה. מאות אנשים חיפשו ושלחו שליחים נכריים עם צילומי קרוביהם כדי לחפש אחריהם ולהיוודע על מקום הימצאם.
האפשרות של השמדה היתה כה רחוקה מלהעלותה על הדעת, עד שאפילו אם התגנבה כבר שמועה כזו לא יכלו להאמין, ותעיד על כך העובדה הבאה: זמן מועט לאחר האקצי' הגיעה בדואר גלוי' לסאמבור מר' נחמן שו"ב [שוחט ובודק] מהעיר ראווא-רוסקא שבה נכתב בזה"ל: הטרנספורט מעיר סאמבור, סאמבור-ישן וטורקא, שעבר דרך כאן ביום ד' זה (כ"ב מנחם-אב) נעשו כולם קדושים ביום ה' (כ"ג אב). (מן הגלוי' הזו יודע אני את יום-היאהרצייט של אמי, זקנתי דודי, ודודתי ז"ל הי"ד).
והנה, כאשר סיפרו לפני האדמו"ר מאוסטילא זי"ע על אודות הגלוי' ועל הנאמר בה, הגיב כי השו"ב הוא בודאי חסר דיעה, כי איך הוא יכול לדעת מה שקרה למשולחים. ואמנם, באותו זמן לא העלו אפילו על הדעת מציאות של תאי-גאזים במחנה בעלזיץ, אשר הי' סמוך לראווא-רוסקא.
באחת השבתות של חודש אלול נערכה עוד אקצי' בסאמבור ובסאמבור-ישן ובה נתפשו רק אנשים זקנים. באותו יום הגיעו אלינו בדחיפות שליח-גוי שבא בשליחות הרב הגאון ר' פייבל ירוחם הי"ד, רבה הצעיר של סאמבור-ישן, לר' יעקל'י טירקעל הי"ד, כי יעשה למען הצלת אביו הגאון הגדול, ר' חיים יצחק ירוחם זצ"ל, רבה הזקן של אלטשטאט, אשר נעצר בו ביום ע"י הנאצים הרוצחים ימ"ש והובא עם יתר הזקנים לעיר סאמבור. ר' יעקליי הי"ד קרא לי ולהבחל"ח חברי הרב אביש פינסטערבוש הי"ד, בבקשו מאתנו לעשות כל שביכולתנו כדי להציל את הרב הזקן של אלטשטאט מציפרני הנאצים ימ"ש.
הלכנו שנינו לנשיא מועצת-היהודים והסברנו לו מיהו רבה הזקן של אלטשטאט, ועלה בידו בחסדי השי"ת להצילו מתאי-הגאזים. הבאנו אותו לדירתו של ר' יעקל'י טירקעל, מאז נשאר בסאמבור, כאשר אכסנייתו היתה בביתו של הרב ר' דוד'ל, בנו של האדמו"ר מאוסטילא זי"ע.
רבה הזקן של אלטשטאט התפלל בר"ה וביוהכ"פ אצל האדמו"ר מאוסטילא זי"ע. למחרת יוהכ"פ חלה והי' חלש מאד. השתדלנו לפעול לרפואתו והבאנו לו רופאים מומחים, אך לא עלה בידינו להצילו. הוא נפטר ביום ג' דחוה"מ סוכות שנת תש"ג.למנוחתו האחרונה ליוו אותו האדמו"ר מאוסטילא זי"ע עם בניו הק' הי"ד וכן כמה רבנים ובעלי-בתים. האדמו"ר מאוסטילא אמר בלווי' מלים אחדות: היום חול-המועד ואסור לעשות הספדים, ברם על גאון גדול כמו הנפטר הכרח לומר כמה מלים, ואמר: "מי נשאר להתיר עגונות"? קברו אותו באהלו של הגאון הגדול ר' מאיר צבי וויטמאיר ז"ל, רבה של סאמבור, בעל מחבר שו"ת רמ"ץ.

[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: מאיר לאמט, שמן המאור, הקדמה]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016