זכור - אמונה בימי השואה


חודש כסליו  תשס"ד - נרות שבת


עדות ג'
ביום השבת מרגישים אנו את הנשמה היתירה, היא רוננת במעמקי עמקינו. אנו שואבים מהשבת כוח לכל ימות השבוע. בדמדומי הערב אנו שרים חרש "בני היכלא… צבו לחדא בהאי ועדא" אלקים עמנו, "עמו אנכי בצרה". "שכינתא בגלותא"- אנו מרגישים עצמנו לא כל כך גלמודים…
בערב שבת בין השמשות, דומה שבאפלולית נפרשים על פני כל השדות מרבדי פלוסין לכבוד שבת המלכה. האורות שבזעירי החלונות הרחוקים נראים בעינינו כנרות של שבת הדולקים בחלל העולם. והן, אמותינו הקדושות שהדליקו את הנרות, מרחפות בסינריהן הצחורים במרחב הכחול, מכסות בידיהן את פניהן - מניחות אותן על ראשינו ומברכות אותנו. בשמים מנצנצים ענוגות הכוכבים-נצנוצי אורות שבת. עוד מעט ידעכו ויכבו. באוויר מרחף ניגון ליל שבת, הנושב אי משם מאחורי היערות. יש את נפשנו לשבת כך, ערים, ליד החרכים, ולסנן לתוכנו את הניגון הזה עד עלות השחר…


('בדמייך חיי', לייב רוכמן, ספריית הפועלים, 1961)


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016