זכור - אמונה בימי השואה


חודש ניסן  תשס"ט - הצלה זמנית


שאלות מעמק הבכא א'
ברכת הגומל לאחר הצלה זמנית


המקום והזמן: קובנה, תש"ב.

השאלה: נשאלתי אז בזמן ההוא מהשרידים האומללים שנשארו בחיים כאודים מוצלים מאש וניצלו מפעולת ההשמדה הגדולה הזאת של האקציע, האם מוטלת עליהם החובה לברך ברכת הגומל על החסדים הטובים שגמל אותם האל, להצילם מפעולת השמדה זו, או מכיוון שעדיין לא חלפה מעליהם הסכנה ונפשם תלויה להם מנגד מאחר שעדיין לא נחלצה מצרה נפשם ויושבים הם כאסירי עני וברזל סגורים ומסוגרים בתוך חומות הגטו המוקף מלבד זאת בגדר של תיל מחושמל, ואין יוצא ואין בא, כי מלבד כל זאת השכין האויב בכל שערי ומבואי הגטו שומרים מזוינים במכונות ירייה לשמור את דרך הגטו וכל הקרב אל גדר התיל מיד היה מומת בידי השומרים, ואם כן לפי זה דינם של השרידים האומללים הללו הוא כדין יושבי בית האסורים שעדיין לא נושעו ממצוקתם ולא נפדו מרדת שחת. ולפי זה בודאי שאין מוטלת על הניצולים שום חובה לברך ברכת הגומל כל זמן שהם מסורים עדיין בידי אויבים לעשות בהם כטוב בעיניהם ובכל עת ובכל שעה הם יכולים להיתפס להימסר למיתה, או דילמא מכיוון שסוף כל סוף ניצלו עכשיו ממיתה בעוד שאלפים הוצאו להורג חייבים הם בברכת הגומל אף שעדיין ישועתם האמיתית והצלתם הממשית היא מהם והלאה?

התשובה: לא לברך ברכת הגומל אפילו בלי שם ומלכות, ואפילו אלה שניצלו מכמה וכמה פעולות השמדה כאלו, מכל מקום כל זמן שעדיין לא נחלצו מן המיצר והם כלואים בתוך חומות הגטו אף שיש כאן מעין הצלנה פורתא מאחר שנשארו בחיים לאחר פעולות האקציון מכל מקום אין זו עדיין הצלה ממשית שיהא מוטל לברך על זה ברכת הגומל... כי על ידי זה שיברכו ברכת הגומל יתחילו השרידים האומללים הללו לדמות בנפשם כי אכן סר מר המות וקרובה היא ישועתם לבוא, ובזה נסייע לרוצחים הארורים במזימתם השפלה ונקל עליהם את המלאכה הנמבזה של השמדת אחינו ואחיותינו ח"ו.

המקור: הרב אפרים אושרי, שו"ת ממעמקים, א, עמ' נג-נח.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016