זכור - אמונה בימי השואה

חודש אייר  תשס"ט - השחרור


עדות ב
מחנה אבנזה, אוסטריה ויהי ביום ל"ו לספירת בנ"י בבוקר השכם בשעה החמישית קראו אותנו לעמוד ל"אפעל". עשינו די לפקודה בפחד ומורא והלכנו כנידונים למות. ומה נשתוממנו לשמוע מפי מנהל המחנה בעצמו בשורת שחרורנו. בעמדנו ב"אפעל" בישר אותנו שצבאות האמריקאיים הולכים ומתקרבים אל מחננו בצעדי ענק ושלא יעברו כ"ד שעות והוא ימסור את כל המחנה להאמריקאים ועד אז פקד עלינו לא לצאת מפתח צריפינו ואוהלינו. לא יכלנו להאמין למשמע אזנינו. עם כל זה כאשר חזרנו אל צריפינו פרצה שמחה עצומה שאחזה את כל השבויים. למחרת היום הנה קול המולה נשמע מרחוק קול חיצים וברקים קול יריות ותותחים והנה אנו רואים כי הנאצים הרשעים סביב המחנה כים נגרשים ובורחים לכל הצדדים. לא עבר הרבה זמן וקבלנו בזרועות פתוחות ובלב מלא הערצה ושמחת אושר את חיל המשחררים שלנו, חיל ארצות הברית של אמריקה. יהודים שבורים ורצוצים נטולי כח ברכו ברכת הודאה להשי"ת כשעיניהם דומעות. והחיילים בראותם מצבנו השפל בכו מרוב רגש. בלכתם לראות את הקרימאטוריום מצאו בחצר הר גבוה של אלפי שבויים מתים שלא הספיקו הרשעים לשורפם מרוב העבודה שמה יומם ולילה. והי' זה מחזה נוראה בשבילם ולא יכלו להבין איך ברואים אשר בשם אדם יכונו מסוגלים למעשים שפלים כאלה. בעוד ימים אחדים פקדו האמריקאים על תושבי עיר עבענזע לבוא אל תוך המחנה ולראות במו עיניהם את מעשי השתוללותם. גם הכריחו אותם לעבוד בשבילנו למראה עינינו לנקות את המחנה מרוב האשפה והזוהמא שנצבר במשך הזמן. [ואז פירשתי שנתקיים ב"ה אצלנו מה שביקש דוד המע"ה בתהלים ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כלומר השי"ת יעזור לי, "ואני" את "האני" שלי. מה שנעשה אתי אזכה לראות בשונאי. וכן הי' ב"ה אצלנו].
הצבא חלק מזון ומחי' לרוב. את החולים שמו בבתי חולים ועשו הרבה להציל את מה שאפשר. למרות זה מתו הרבה גם אחר השחרור בעיקר מפאת שאכלו בלי מידה אחר הרעב הגדול. ואנחנו הודינו לא' שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו וברכנו שם בעיר עבענזעע ברוך שעשה לנו נס במקום "הזעע".
.

[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: גרינוולד הרב יהושע, חסד יהושע, עין דמעה]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016