זכור - אמונה בימי השואה


חודש כסלו  תש"ע - הבריחה מפולין וסלובקיה


עדות ד'
כל יום ויום באו יותר אנשים מפולין שהצליחו לעבור את הגבול, מעט מעט יבואו, אבל מספרם הגיע לכמה עשרות איש. מכל אלה הפליטים באו בבוקר אלי לבקש מכסתם ביום, רשמתי לפני את כל מה שצריך לאותו יום, כשחזרתי מהתפילה טלפנתי לאנשי בודפשט, בכל פעם לאנשים אחרים, לפי הצורך באותו יום, והם נתנו את חלקם בתצרוכת היומית, ושלחו אלי הביתה, ובערב נתתי לכל אחד מה שביקש. ה' יזכור אותם לטובה. פעם באו להודיע לי שאחד מתוך הפליטים יש לו חום גבוה, והוא מונח במרתף של בית הכנסת. קמתי וראיתי אותו במצב איום, המרתף היה חשוך, בלי חלון, בגודל ד' על ד'. השכנים השתמשו בו מזמן לזמן לשים בו פחם, והיהודי שוכב שמה בחום גבוה. קראתי לרופא יהודי, והלה תיכף הסכים ובא, אבל כאשר ראה את המצב, הפליט במלים קצרות 'זה שושנה', וקם וברח. כאשר ראיתי זאת, הבנתי כי בעשיית צדקה לבד לא תהיה תועלת, וצריך לעשות דבר יותר גדול.
בעת ההיא הסתובב אצלי יהודי מגולת פולין, אבל הוא בא בצבא של פולין, בעת אשר ברחו מהמוני הגרמנים, שעלו על פולין [בספטמבר 1939], וברחו כולם לדרך הונגריה, ומצאו מנוחתם שם, עד סוף המלחמה, (הם נתקבלו על ידי ההונגרים, מכיון שהיה להם בזמן ידוע מלך משותף ושמו סטפן בטורי, ובהונגריה אישטוון בטורי). והיתה שם מטרונית אחת, ששמה סאפארי, והיא נעשית לפטרונית של פליטי הצבא. היהודי הזה הביא לי לבית קצין אחד, שבא אלי מזמן לזמן, ונתתי לו יי"ש לשכרה. על ידי הקצין הזה נודע לי מכל מה שנעשה בין הפולנים, וממטרונית הידועה להם, ונפל ברעיוני ללכת אל המטרונית, לבקש לפניה רחמים על עם ישראל. לקחתי איש עמי והלכתי לדבר על ישראל, ודברתי אולי קצת קשות, ואמרתי לה בזה הלשון: אני שומר על פליטת בני ישראל, ואני בעצמי הנני בלתי ליגלי, והנני משאיר בידך הברירה, או לתת לי את בקשתי, או לקרוא למשטרה ולאסור אותי, ולמסור אותי ביד הגרמנים. הדברים עשו עליה רושם כביר, הסתכלה עלי, חשבה כמה דקות, ולבסוף ענתה לי, תבוא אלי בתוך שבוע, תכין לי "ממורנדום" (מזכר), ונראה מה לעשות. נשמתי לרווחה, וידעתי כי בשורה גדולה הבאתי לפליטי ישראל. הלכתי הביתה והכנתי את הממורנדום, ושוב הופעתי לפניה, ואמרה, יבואו האנשים, ויספרו שבאו מפולין כגויים, ויקבלו אותה ההכרה כשאר הפולנים, תיכף הודעתי לאנשי, והלכו ואמרו כזאת, ותיכף קיבלו את הניירות הצריכות להם, ומעתה חיו כבני אדם ולא כאנשים רדופי רוח.
[הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ', בינת נבונים, הקדמה.]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016