זכור - אמונה בימי השואה


חודש כסלו  תש"ע - הבריחה מפולין וסלובקיה


עדות ב'
כבר בפרוס הפסח תש"ב, היה מצב היהודים בפרעשבורג בשפל המדרגה. מצות לא היה לנו בכלל, ומרור אכלנו לרוב. הורי חפשו כל דרך שאפשר כדי להימלט מגיא ההריגה. לאחר הפסח מצאנו מבריח גבולות, שעבור הון רב הסכים להבריח את הגבול לאונגארן. בעת ההיא עדיין חיו שם היהודים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, על כן נמלכנו להימלט לשם ולהציל נפשותינו מן הגיהנום שבפרעשבורג.
כשנפרדתי מאמי, אמרה לי שהיא רואה את מר גורל היהודים בפרעשבורג וכי אבדה תקוותם. היא מתפללת שלכל הפחות יישאר שריד אחד ממשפחתה שיוכל לומר קדיש אחריהם, ולא יימחה שם המשפחה לגמרי ח"ו. בכיות עצומות בכינו כולנו בעת הפרידה. הורים חמים ואוהבים נפרדים מנער רך בשנים שנכנס לסכנת נפשות בהברחת גבול מסוכן אשר רבים חללים נפלו במשימה הזאת. אימת מות שררה בבית. בגבול תשכל חרב בבית כמוות. ההורים ידעו כי נשארו בגיא צלמות שהוא גיהנום עלי אדמות. נפרדתי מהם כמי שהולך לדרך רחוקה באין תקוה שנתראה עוד לנצח.
יצאתי לדרך ונסעתי לבדי עם הערל עד שהגענו סמוך לגבול. הגבול היה שמור מאד, על כן הלכנו והתחבאנו מכל קול עלה נידף במשך כל הלילה. צעדנו בלאט וחפשנו מסתור עד שהגענו ליד הגבול וחפשנו את הפירצה דרכה נעבור את הגבול. בגבול עצמו נתקלנו בכמה וכמה גדרות, והסתתרנו מכמה וכמה משמרות. זחלנו כזוחלי עפר ובכל פסיעה ופסיעה איימה עלינו סכנה נוספת. מחד חיכינו שלא יאיר השחר ויתפסונו באמצע הדרך ומאידך רצינו שכבר יחלוף הסיוט הנורא הזה. בניסים ונפלאות עברנו הגבול בטרם הנץ החמה וניצלנו. עם בוקר, באתי לעיר הסמוכה לגבול, סערדאהעלי עיר מולדתו של אבי מורי. שם התאכסנתי בבית דודי הרה"ח ר' דוד גאנדל הי"ד (שנישא לאחות אבי) והוא איש מפורסם במעשי צדקה וחסד בכל המדינה.
[אברהם כהן, ברית אברהם הכהן, הקדמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016