זכור - אמונה בימי השואה


חודש אדר  תש"ע - הנוקם את נקמתנו


עדות א'
רק מתוך ידיעת המצב כמו שהיה יש להעריך את עלילת הגבורה של ההתקוממות הספונטנית בתוך הגיטו המעונה והמושפל. סוף סוף נמצאו גואלים לכבוד העם הבזוי והשסוי. צעירי ישראל שלא יכלו לראות יותר בגסיסה ארוכה של מאות אלפי נפשות אחים ואחיות התאוששו, ובאזור שארית כוחם השיבו גמול צודק למעניהם האכזריים. וכך היה המרד של הגיטו הוורשאי לדף מזהיר בתקופת החשכה ההיא
המורדים, יהודים מכל המינים, בונדאים, ציונים, מזרחיים ואגודאים – שעמדו על סף הוודאות הגמורה של כליון וגוויעה מתוך ייסורי גיהנום לא חתו ולא זעו, אלא התחשלו בגבורה על-אנושית כדי לנקום דם עמם השפוך. במיתתם, מות גבורים, קידשו שם ישראל מחולל. אילו היה בלב המרצחים טיפה אחת של דם אדם היו צריכים לעשות מה שעשה אותו קלצטונירי של רומא בשעה שהעלה את ר' חנינה בן תרדיון למדורת האש: לקפוץ ולנפול לתוך האש.
[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: מתוך: ויינברג הרב יחיאל יעקב, יד שאול, הקדמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016