זכור - אמונה בימי השואה


חודש חשוון תשע"א - יהדות אוסטריה בשואה


עדות ד'
חבריי היקרים! דרכי הגורל מסתוריות הן ולאיש מאתנו לא ניתן לצפות לעתיד לעבר גורלו. אולם האדם המאמין יכול לצעוד לעבר העתיד בצורה קלה יותר. כבר חלפה לה שנה שלמה, שנה של עבודה, שנה של יצירה, שנה של חוויות והתנסויות, אך גם שנה של אכזבות, ולעתים די קרובות שנה של דמעות. היום אני יודע כי אתם, חבריי הצעירים, ממלאים את הנדרש מכם בכל מקומות העבודה שלכם, ואין זה משנה היכן אתם נמצאים. ביום הזה הייתי רוצה לראות אתכם מאוחדים במחשבה ומחוזקים בכוח הרצון! במשך כל השעות בחיי היומיום – לעתים קרובות הן קשות ולעתים קרובות קר לנו בביתנו. עייפים ומיוגעים אנו נותנים לגוף ליפול למקום מנוחה, ובשמחה נכנעים לחלום – אנו רואים חוף אשר מזמין אותנו לבוא, שמַים בהירים ותכולים מתפרשים מעל החוף, ולפתע אנו מודעים בשמחה לנעורינו, שכן גרגיר החיים עדיין נמצא בתוכנו. כפות ידינו נכספות לעבודה מספקת לתועלת עמנו, לבנו מתגעגע לחום, שכלנו ובינתנו נכספים למימוש ועינינו למולדת! מולדת! בית! בבית! מעולם לא חשנו את המשמעות העמוקה ומעוררת ההשראה של מילים פשוטות אלו כפי שאנו חשים אותן כעת. הכיסופים מעולם לא היו חזקים יותר, האמונה שלנו מעולם לא הייתה חזקה יותר והנאמנות שלנו מעולם לא הייתה איתנה יותר! אנו מאמינים! ולמען יום ההגשמה אנו נתחזק, למען אותו יום שבו נחוש שוב את אדמת מולדתנו מתחת לכפות רגלינו ואוויר המולדת מסביבנו. וכאשר נרגיש שוב כצעירים, ביגיע כפינו נניח לבנה על לבנה כדי להשלים את בניית הבית, למען שמחתנו, למען אושרם של הורינו, למען גאוות העם העתיק שלנו ולמען הדורות הבאים, ולשם חיים שלווים ושלום על גדות המולדת של נהר הירדן. הנביא קורא לנו ובצימאון אנו שותים את דבריו: וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. יהיו אלו חיים מלאי סיפוק ויצירה. חברים, אני מקדים לכם שלום ברוח זו, אני לוחץ את ידו של כל אחד ואחד מכם ומסתכל עמוק לתוך עיניו. ושפתיי מביעות בשקט את המשאלה כי השנה החדשה הקרבה ובאה תהיה שנה של ביצועים והגשמה לכל אחד ואחד מכם, להוריכם ולמשפחותיכם ולכל אחד מאתנו, כי השנה תבשר ותביא לכם רק דברים טובים ויתמלאו בה משאלות לבכם. ואנו גם רוצים לעמוד ברוגע ובשקט ביום הזה ולשאול את עצמנו האם אכן מימשנו את חובותינו, האם לבנו טהור, האם מחשבותינו טהורות, האם אנו ראויים להיות הממשיכים של עם עתיק זה, האם אנו ראויים לכך כי אחינו לפנינו נכנסו לארץ הזאת כדי לחטוף אותה ולהציל אותה מן המדבר. אנו נלחץ את ידו של כל אחד ואחד אשר מרגיש כמונו ונקרא בקול לפניהם: אחים! זוהי ברכת השלום שלי ומשאלת לבי לשנה החדשה! חברים, חברות, חזק! שלכם, אהרון [נחתם בכתב ידו]
[מצוטט מתוך: "מגנזי הארכיון", בשביל הזיכרון –סדרה חדשה, 1 (חשוון תשס"ט), עמ' 52]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016