זכור - אמונה בימי השואה


חודש אדר א'  תשע"א - פליטים יהודים בברה"מ האסייתית


עדות ג'
החקירה הלילית
השעה היא 2 בלילה, נקראתי לעלות לקומה הששית לחקירה. היות וישנתי חזק לקח זמן עד שהצליחו לעורר אותי. ידעתי שלעמוד לחקירה של אנשי נ.ק.ו.ד זה קשה מאד ולפעמים היא גורלית, אבל מאידך גיסא נהנתי לעזוב את הכלא עם המפלצות. לפני שנכנסתי לחדר, בו צריכה להתקיים החקירה, הודלקו פרוז'קטורים המכוונים "להאיר" הפנים שלי, כך שלא ראיתי מאומה, כי הפרוז'קטורים סנוורו העינים שלי. בחדר התנהל באותה שעה ויכוח ער וסוער והדבורים היו בטונים גבוהים, ואני עומד בנתיים על הרגלים עם עינים סגורות. והויכוח הרעשני נמשך, בלי סוף, ואני עיף ויגע. הקשבתי היטב לדעת על מה הם מתוכחים, אבל לשוא, פשוט מאד הראש לא עבד, כי הלא גורלי בידיהם, לכן אין פלא שהייתי מבולבל.

פתאום שמעתי טריקת דלת והקולות הושתקו ואורות הפרוז'קטורים כובו - סימן שהויכוח הקולני הסתיים.

שקט מוחלט שרר בחדר והמתח הלך וגדל עד למקסימום. והנה שמעתי פקודה בקול רם ותקיף : תתקרב! בקושי עשיתי את הצעדים הראשונים, כי הרגלים היו נפוחות, אולי מהעמידה זמן כה רב, והעינים טרם חזרו לאיתנם, לכן הייתי כעור הממשמש בחושך.
אל תעשה כאן הצגות, זה לא יעזור לך - צעק האיש. אבל בתוך כדי דבור הנמיך את קולו ובשקט אמר לי שב בבקשה. לא האמנתי מה שאזני שומעות, ובאילו אבן גדולה נפלה מהלב. חשתי שכאילו נולדתי מחדש ודף חדש נפתח בחיי. ומאידך פחדתי שמא אין זאת אלא מלכודת ועלי להיות מאד זהיר. התישבתי על קצה הכסא, נשימתי נעצרה וחכיתי איך החקירה תעבור, כי הפחד והתקוה היו אצלי בערבוביא.
ש. מאין אתה?
ת. אני מפולין המזרחית, שהיא כעת תחת שלטונם של הנאצים.
ש. מה היה המקצוע שלך? וכאן הרים את קולו, דפק בשלחן ואמר תגיד את האמת את כל האמת, כי אם תשקר, דע לך שהעונש לא יאחר לבא.
ת. הייתי מורה לשפת יודיש. והנה חשכו עיני וחיל ורעדה אחזני. החוקר הראה לי את הסמיכה לרבנות מרבי מאיר אריק ורבי יהושע ווידרקהר.
ש. אתה מודה עכשיו ששקרת, ואתה פופ (רב) ולא מורה. התעודות הללו לקחתי ברגע האחרון לפני צאתי מפרמישלאן ושמתי אותן בכיס המכנסיים. כאשר ישנתי בכלא לא הרגשתי כאשר בדקו את הבגדים אם אין לי דבר חשוד. וכעת אני בצרה גדולה ואין לי כל זיק של תקוה לצאת בשלום מן התסבוכת הזאת. סופי מתקרב, כי בדרך הטבע אינני רואה כל אפשרות לשכנע את החוקר, כאשר הסמיכות מונחות לפניו. והחוקר לוחץ עלי לתת לו תשובה על שאלתו.
ת. כן כן, אני מצהיר שהייתי מורה, וזאת לדעת שכל מורה ליודיש לא היה יכול לקבל משרה כזו ובודאי שלא היו לו סיכויים להתקדם במקצועו ללא מכתבים מסוג זה. וזאת לדעת שכאשר התחלתי לתת תשובה לשאלתו לא ידעתי באמת מה לענות לו, ואין לי הסבר אחר אלא שמן השמים שמו בפי את תשובתי.

חוקר נ.ק.ו.ד מתודע

ראשית כל צריכים לשרוף התעודות שלא ישאר זכר מהן - קבע החוקר - כי הן עלולין לסכן אותך ואותי. וכעת דע לך שהנך בר מזל גדול שהצלחתי אחרי ויכוחים סוערים לנצח את חברי לעבודה ולקבל תיקך לידי, כי אם מי שהוא היה מטפל בך, לא היית יושב כאן ולא היית בין החיים. ואני - המשיך החוקר מודה להקב"ה שהמציא לי מצוה רבה כזו שנפל בגורלי להציל יהודי שגדולי ישראל כותבים עליו גדולות. וכאן הקריא לפני מלה במלה מה שכתבו בסמיכות, ודרך אגב נודע לי שהוא איש יודע ספר. לקח איפוא גפרור ושרף התעודות.
בהתרגשות רבה סיפר שבלילה זה לפני בואו הנה מל את בנו שנולד לו לפני שבוע, ותיכף הוסיף שידוע לו שאין מלין בלילה, אבל בנסיבות ותנאים בהם הוא עובד, אין לו ברירה אחרת מטעמים הידועים. כל משפחתי - ממשיך החוקר - ואני בתוכה הננו חסידי ליובוויטש, ואני מאמין שלא פעם הייתי נמצא במצבים קריטיים ומסוכנים, ויצאתי בשלום בזכותו ובעזרתו של הרבי שליט"א. הוא הזמין כוס תה וכיבד אותי, וללא גוזמא הוא החיה בזה את נפשי, כי זה שבועות שלא היתה בפי שתיה חמה.

וכעת - פנה אלי - ושאלוני, מה בקשתך ואעשה.

סיפרתי לו בקיצור על טלטולי הדרך הארוכה, כדי לראות ולהתראות עם אבא ובני המשפחה. השאיפה שלי היא להצטרף אליהם, ואם זה אינו בר ביצוע, לכל הפחות להיות אתם במחנה ימים אחדים.

אני מצטער מאד - התנצל החוקר הנחמד - לא אוכל למלא את בקשתך, כי הנוהג הוא שלא מרשים בכלל לבקר אצל האסירים, לעתים רחוקות במקרים יוצאים מן הכלל מרשים לבקר אצלם לשעה קלה. דבר אחד אני אנסה לעשות, לבקש את מזכיר המפלגה להרשות לך לבקר את משפחתך ל12- שעות. אני מסופק אם הוא יסכים, אבל לנסות כדאי, הנימוקים הם משכנעים ויוצאי דופן: א) שעשית דרך כל כך רחוקה. ב) שאחיך חולה. ג) שאביך זקן.

בו במקום כתב למזכיר המפלגה מכתב חם מאד שישתדל לעזור לי ככל האפשר. קבלתי את המכתב ונפרדנו בחיבוקים ונשיקות ובירכנו איש את רעהו שנזכה לביאת הגואל צדק במהרה בימנו.

[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. מתוך: שטינברג הרב משה הלוי, משברי ים, על ניסיך]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016