זכור - אמונה בימי השואה


חודש אדר א'  תשע"א - פליטים יהודים בברה"מ האסייתית


עדות ב'
לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי, פסוק הזה של דהע"ה [דוד המלך עליו השלום], עולה על דעתי ברשמי זכרונותי האיומות דעדו עלי, בפרוץ המלחמה הנוראה השני' לאחר כל הגלגולים שהייתי במאסר ביערות סיביריא שנה וחצי תחת הרוסים ימ"ש, ולאחר שיצאנו משם לחופש בדרך נס, והנה באם הדרך שהלכנו למדינת אוזבעק-סטאן, יותר משני חדשים עד שהגענו שמה, מתו עלי מתוך יסורי רעב וצמאון שני ילדי שהי' לנו ולאחר שנה של כאב ותוגה נפטרה גם זוגתי ע"ה, ונשארתי גלמוד כאבן, בחיי צער ויסורי הנפש. שוב ישבתי ללמוד בהתמדה גדולה, למדתי שיעורים עם כמה תלמידים, ואהבת התורה וזכותה היא היא שהצילתני, שלא לפול ח"ו ביאוש רח"ל, עד שהשי"ת ריחם עלינו ברוב רחמיו וחסדיו, והוציא אותנו למרחב ממיצר הנורא, של המדינה הקומוניסטית ההיא.
תיתי לי שבזמן שהייתי שם במדינת אסיה, בעיר כאטרג'י סמוך לסאמארקנד, תיקנתי שם תקנות גדולות ליהודים הספרדים דשם, כי הם היו יראים וחרדים, אבל לא הי' להם מנהיג שינהל אותם עפ"י דרכי התורה. רובם מהם היו ע"ה, ואפילו אי אתרמי שידעו כמה דברים מקודם, ג"כ כבר נשכחו מהם, ועברו על יסודות תוה"ק בשוגג. תיקנתי להם מקוה כשר שלא נמצא להם, כי נשיהם היו רגילות לטבול במים שאובים, שלדעתם הי' זה כשר בעיניהם. דבר תקנותי היו ענין של סכנה גדולה מפני הממשלה האדומה, אפ"ה שמעו להוראותי ומשכו מים מן הנהר, וחפרו על פני העיר חפירות בצד הרחובות עד שהמים היו מושכים לבור המקוה, וככה היו עושים פעמים בשנה, להחליף המים בשביל שלא יתקלקלו. בנסעי משם הבטיחו אותי שישמרו לעשות כן כהוראתי מדי פעם בפעם, ולעשות ההשקה עפ"י הדין. ה"חכם" שלהם לא ידע גם כן שצריכים לעשות שטר מכירה, למכור לנכרי את החמץ, לאחר שמקבל בשליחות מכל בעה"ב, כתבתי להם נוסח שטר מכירה, ולימדתי אותו, איך לעשות המכירה עפ"י דין, ועוד כמה דברים שלא ידעו ענינים מיסודי הדת, והוריתי להם הדרך איך לעשות, ד' ירחם עליהם ויוציאם מעבדות לחירות בעגלא ובזמן קריב.
[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. מתוך: רוזנטל הרב בן ציון, תנובת ציון, הקדמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016