זכור - אמונה בימי השואה


חודש אייר  תשע"ב - שואת יהודי הונגריה


עדות ב'
בקשר לשמועות על הרציחות בפולין, עלי לומר שרוב היהודים במקומותינו לא האמינו לשמועות הללו. לאיזור שלנו הגיעו יהודים פליטים שנמלטו מפולין וספרו על הרציחות שנעשות שם, אבל עם כל זה רוב היהודים ההונגרים לא האמינו להם - והטעם העקרי שלא האמינו הוא, שפשוט לא רצו להאמין. אבל אבי, כשם שהיה מסייע לפליטים הללו ככל שהיה בכוחו, כך גם היה מרבה לשוחח עמהם ולהאזין לסיפוריהם הנוראים, ועל כן ידע היטב שהשמועות על הנעשה בפולניה הן אמיתיות (אני משער שאבא ידע על המצב בפולין יותר ממה שאותם פליטים יכלו לספר). גם אני שהתחברתי עם ילדיהם של הפליטים מפולין, האמנתי להם, מכיון שראיתי שאבא מקבל את דבריהם. [...]
לכל התקוות והדמיונות של יהודי הגיטו היה סוף קצר ומהיר. כחודש אחרי שהיהודים גורשו לגיטו באויהעל החלו המשלוחים לאושוויץ. הגרמנים הרשו לכל אחד לקחת עמו מתוך הגיטו מטען במשקל חמישים קילו, מלבושים וחפצים שונים שכל אחד בחר לעצמו. מדוע עשו כן? להשלות ולהטעות. משפחתינו נשלחה בטרנספורט השלישי, סמוך לחג השבועות תש"ד. בס"ה היינו בגיטו ששה שבועות, מאסרו חג פסח עד לפני שבועות. אחרי הטרנספורט שלנו נשלח עוד טרנספורט אחד, ובזה נתחסלה עיר ואם בישראל עם כל העיירות שבסביבה, וביניהם כמה וכמה צדיקים גאוני ישראל, הי"ד.
ביום ג' סיון תש"ד גורשנו מהגיטו באויהעל לאושוויץ. שלושה ימים היו דלתות הרכבת נעולות: עד יום ראשון של שבועות לפנות בוקר. צוו עלינו לרדת מהרכבת ולהשאיר את כל החפצים בקרון ורק לקחת מעט לחם (זו היא דוגמא אחת מתוך מערכת שלימה של הונאה ואחיזת עינים שבה רימו הגרמנים ימ"ש את היהודים. שהרי רוב הבאים ברכבת גורלם כבר נחרץ מראש להיות מובלים להריגה תוך שעה קצרה. אך כדי להשלות את היהודים ולמנוע בהלה ופאניקה צוו לקחת פרוסת לחם, כאלו יהיה להם בה צורך). אבא מיד אמר לנו "קינדער נעמט מיט די תפילין" (- ילדים תקחו אתכם את התפילין) ותוציאו את התפילין מהשקית ותניחו תפילין של יד בכיס אחד של המעיל ושל ראש בהשני וכך עשינו. נודע לנו שהגענו למחנה בירקנאו - אחד מתוך המערכת העצומה של המחנות ששמם אושוויץ.

[בתוך: הרב חיים אלתר ראטה, ארבעה ספרים נפתחים, פתח דבר]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016