זכור - אמונה בימי השואה


חודש סיוון  תשע"ב - ישיבות בגרמניה בין המלחמות


עדות ב'
שלושים שנה עברו מיום שגליתי מארץ מולדתי לפרנקפורט על נהר מיין כדי לקנות תורה ודעת בישיבתו של הרב יעקב הופמן נ"י. בלי משים כמעט נמצאתי שרוי בעולם חדש, עולם מופלא, אשר רק הדו גונב אלי בארץ מולדתי. השוני עצום היה מכל הבחינות: הבריות, הלשון, התרבות, האווירה, ולגבי דידי, כמובן על הכול – הישיבה גופה על מוריה, תלמידיה ובעלי הבתים שבמחיצתה.

הראשון שנזדקר לנגד עיני, בחינת סמל לעולם החדש הזה, היה ראש הישיבה, הרב יעקב הופמן. הרב – גבר זקוף קומה, לחייו עטורות זקן מטופח, לבוש כמנהג המדינה, מדבר ונואם בגרמנית צחה – נראה בעיני שונה ביותר מרוב רבני סלובקיה האורתודוקסים. לעומת זה – הן הוא תלמיד חכם מטיפוס רבני סלובקיה-הונגריה! דרשותיו, שהיה נושאן בבית הכנסת הגדול שבכיכר בירנה, הצטיינו הן במבניהן והן בתוכנן והן בלשונו הגרמנית המצוחצחת... על אף פעילותו המרובה בשטחים משטחים שונים, העיקר אצלו תלמוד תורה. ואין כל תימה אפוא שראשון למעשיו בפרנקפורט היה מעשה ייסוד הישיבה (או, אם תמצא לומר, חידושה).

בימים שהגעתי לפרנקפורט היו רוב התלמידים בני מזרח אירופה, אך במשך ימי שבתי בעיר זו הלך זרם התלמידים בני המקום הלוך והתגבר עד שלבסוף היה רוב מניינם של בני הישיבה מגרמניה גופה. מצאת בקרבם בני כל החוגים וכל הסוגים; מהם שסיימו בית ספר תיכון ומגמת פניהם האוניברסיטה, אך היו סבורים כי מן הדין ששנה-שנתיים תהיינה קודש ללימודי הקודש; מהם בני קיבוצי הכשרה, ומהם בחורים שבאו להתם ממרחקים כדי לקנות תורה וחכמה נוסח "תורה עם דרך ארץ" המקובל בגרמניה, היינו: חפצם היה לייחד את מחצית זמנם ללימודים כלליים על מנת לעמוד בבחינת הבגרות. הישיבה הייתה מסייעת לכל אלה על-פי דרכה, הכול לפי כישרונותיו ותכונותיו של התלמיד, הן בלימודי קודש והן בלימודי חול. הרי בזאת עיקר חידושה וייחודה של ישיבת הופמן. היו בפרנקפורט שתי ישיבות אחרות: ישיבת ברויאר המפורסמת, שנוסדה על ידי הרב שלמה ברויאר ז"ל, וישיבת שניידר. ישיבת ברויאר בעיקר, יצאו לה מוניטין, ואמנם גדולות עשתה בחיי יהדות גרמניה הדתית. אך שתי הישיבות האלה לא היה בעולמן אלא תלמוד תורה בלבד. ואילו ישיבת הופמן, בדומה לישיבת תל אביב, כפר הרוא"ה, וכיוצא בזה היום, היתה מכינה דרך שיטה את התלמידים המוכשרים לבחינת הבגרות [...]

הרב [הופמן] עשה רושם גדול בשיטת "הלימוד בדף", שהייתה אמנם ידועה לרוב התלמידים. אך ספק אם כולם ירדו לסוף דעתה לפני בואם לפרנקפורט. עתה למדו לדקדק בכל תיבה ובכל תג שבפירוש רש"י. כך עמדו התלמידים בגלות גרמניה על המאור שבשיטת הלימוד ההונגרית, ואילו הרב ל' רקוב הליטאי הכניסם לפרוזדור שיטת הלימוד הליטאית. שתי החוויות נתנו את אותותיהן בתלמידים.

[בתוך: פרופ' קוטשר, הצֹפה (13.4.1956)]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016