זכור - אמונה בימי השואה


חודש תמוז  תשע"ב - חילול ושריפת ספרי תורה בשואה


עדות ג'
באותם הימים הרעים לישראל כשקלגסי הנאצים ושותפיהם האוקראינים ימח שמם היו השליטים בעירנו, והתנקמו ביהודים באכזריות גמורה, חיללו גם את קדשי ישראל, - ביום בהיר אחד פתחו את בית הכנסת הגדול ושאר בתי התפילה. אחר כך פתחו את ארונות הקדושים והוציאו משם את כל ספרי התורה, שמו אותם על המגרש ליד בית הכנסת, גללו אותם על הקרקע, ואחר כך תפשו יהודים ברחובות ונתנו בידם דליים ודרשו מהם ללכת להביא נפט למקום, שבו מונחים ספרי התורה. אחר כך תפשו את ר' ירחמיאל וולף שהיה איש גבוה משכמו ומעלה, הביאו אותו למקום, שטימאו את ספרי הקודש, נתנו בידו קופסת גפרורים, ופקדו עליו לשפוך את הנפט מתוך הדליים על יריעות ספרי התורה ולהצית את השריפה.

ר' ירחמיאל נפחד מאוד ממראה עיניו, פרץ בבכי גדול וסירב למלאות את פקודתם. הם התקצפו עליו וכיוונו את קני רוביהם מול ליבו ואיימו להרגו, אם לא יצית את הנפט, ור' ירחמיאל בגודל יאושו תפס פתאום בשתי ידיו את בגדיו, קרע אותם מעצמו וגילה להם את ליבו הערום ובחרדת קודש אמר להם: תירו בי כמה שאתם חפצים ודבר כזה לא אעשה לחלל את קדשינו. הפעולה הזאת היתה כל כך חזקה ובמסירות נפש שבה השפיעה גם על השטנים הללו. עד שפטרו אותו מלעשות את הדבר הנורא הזה, והם בעצמם שרפו את ספרי התורה. ולא הרגו אותו במקום זה כי אם במקום אחר. יהי זכרו ברוך.

[בתוך: קהילת גלינה 1473-1943 תולדותיה וחורבנה, ירושלים תש"י, עמ' קמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016