זכור - אמונה בימי השואה

חודש תמוז  תשע"ב - חילול ושריפת ספרי תורה בשואה


עדות ב'
כחודש לכניסת הגרמנים, באו כמה שוטרים גרמנים לועד הקהילה ודרשו 20 איש לעבודה. את הפועלים הובילו לבית הכנסת הגדול. כאן נאמר להם, שעליהם לגשת לכל בתי המדרשות שבעיר, להוציא משם את ספרי התורה ולהניחם ליד בית הכנסת הגדול. מי שישאיר ספר תורה אחד בארון הקודש יירה במקום.

מבית הכנסת הגדול הוצאנו למעלה מ-32 ספרי תורה. בתוך בית הכנסת נמצא בית המדרש של הנגרים – וגם משם הוצאנו 5 ספרי תורה. הוצאנו ספרי התורה מבית הכנסת הריז'ינאי, הטריסקאי, הקרליני, הקוצקאי, הנסכיז'אי, מבית המדרש הגדול ומבית המדרש של החייטים. בסך הכל אספנו כ-200 ספרי תורה. בהיותי בבית הכנסת הטריסקאי, לקחתי ספר תורה והצנעתיו בארון שהיה צמוד למקום מושבו של מרדכי חרי ז"ל. הגרמנים הפכו את בית המדרש ולא גילו את מקום המחבוא של ספר התורה.

את ספרי התורה אמרו לנו להניח על יד קיר בית הכנסת של הנגרים, לסדרם סוארים סוארים, 4 ספרי תורה בכל טור וטור כשהם סדורים זה על גב זה. הגרמנים הגישו לנו בנזין וצוו עלינו לשרוף את ספרי התורה. הגוילים נשרפו, האותיות פרחו, והרוח נשאה את האפר לכל עבר.

בבואי, לאחר זמן, מהגיטו שעל החולות לגיטו שבעיר, נכנסתי לבית הכנסת הטריסקאי ומצאתי את ספר התורה במקום. הפקדתיו אצל גוי אחד, מכר שלי, בשם פליושק. כעבור שלוש שנים, בבואי העירה, נכנסתי לפליושק ומצאתי את ספר התורה – ללא העיטורים והקשוטים וכן נחתכו ממנו כמה פרשיות. בהיותי בלודז, הוספתי את הפרשיות החסרות, וספר התורה שמור עמי עד היום הזה.

[בתוך: קובל – ספר עדות וזכרון לקהילתנו שעלה עליה הכורת, תל-אביב תשי"ז, עמ' 412-413]


הדפסה

© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016