זכור - אמונה בימי השואה


חודש תשרי  תשע"ג - סוכות בשואה


עדות א'
בבאראנביטש הגענו לשמיני עצרת וש"ת ובלינו שם בישיבה ביחד עם הגאון ר' אלחנן וואסערמאן, שליט"א. שמה, בתוך כתלי בית-הישיבה, שכחנו את העולם, את המלחמה, את הפוליטיקה והתפשטנו מכל הדאגות החמריות, והיו לנו באמת ימים שכולם טובים. מעניין לציין, אעפ"י שעוכרי ישראל, הייבסקים וכת דילם עם האינקביזיציה המודרנית שלהם השתדלו להטמיע את עמנו במ"ט שערי התבוללות, לא עלה הדבר בידם. אין לערוך את הנשמה היהודית האמתית. זה הראו לנו בעליל החיילים האדומים המעטים שבאו להשתתף בהקפות בבית הישיבה בליל ש"ת, למרות אי נעימות שהיה צפוי להם אילו היו נתפסים. אגב, אציין פה עובדה אחת שקרה במזריטש: טאנקיסט אחד ירד ממכונתו, נכנס אל הבית שבו התאכסנתי, תפס ממני את הלולב והאתרוג לברך עליהם. הוא רצה גם להתפלל בתפילין, אולם לא רציתי שהוא יסכן את עצמו במצוה כזו שאנו לא גרסנו אותה בחוהמ"ס בלאו הכי.

התקרבו הימים הנוראים והתחלתי לדאוג עבור "שופר" שיהיה במה לתקוע בר"ה והיה ביננו אברך אחד שהיה שו"ב ונדמה לי שהיה מכפר גניץ' שהצליח לצאת מהמחנה ולקנות קרן של איל אצל גוי ומזה עשה שופר כשר ובר"ה תקענו כדת וכדין בלי שום התערבות מצד הרשעים - גם ביום הכפורים היתה הפקודה לצאת לעבודה כרגיל ואז עבדתי ביום (טאגשיכט), אי אפשר לתאר עלי גליון מה שעבר עלינו מבחינה נפשית כי לא יכולנו להתחיל לעבוד ואפילו רק לנגוע לדבר מוקצה ביום הקדוש והנורא הזה ואפשר לומר שגם הם מנהלי העבודה הרגישו בדבר וראו שזה לא ילך היום בשום פנים ואופן וניסו לחלק את העבודה בקבלנות דהיינו שאם נגמור עבודה מסוימת נלך הביתה למחנה וכעבור שעתיים בערך שחררו אותנו בכלל באותו היום מהעבודה כי הרגישו שלא יהיה שם שום תוצרת וב"ה עלה בידי לא לנגוע בכלל בשום עבודה ובאמתלה שאינני מרגיש טוב הצלחתי להתחמק ביום קדוש זה מלחללו, חזרנו למחנה והתפללנו במנין בלי שום הפרעה ב"ה.

מתוך: הרב משה רוטנברג, בכורי אביב, הקדמה


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016