זכור - אמונה בימי השואה


חודש טבת  תשע"ג - החינוך הדתי בפולין בין המלחמות


עדות
זרח ורהפטיג, הישיבות בוורשה


בוורשה, כמו בכל פולין הקונגרסאית, לא היה נפוץ מוסד הישיבה, בימי חידושה של מדינת פולין לאחר מלחמת העולם הראשונה. לימוד הצעירים החסידיים התרכז בשטיבלעך כאלה. זכורני בית מדרש חסידי כזה ברחוב דזיקה (מספר 20?). היו באים כמאה ויותר צעירים בערבים ללמוד גמרא לכמה שעות בכל ערב. הלימוד התנהל ביחידות, או בחברותות קטנות. לא היה ר"מ, או מגיד שיעור.

הליטאים שבוורשה הם היו הראשונים שיסדו ישיבה גדולה בעיר, והיא "תורת חיים" ברחוב גנשה 45, בבניין שנתרם לצורך זה ע"י אשה, ברוידה. כראש הישיבה נתמנה רבי הירש גליקסון, חתנו של הרב ר' חיים סולובייצ'יק, רבה של בריסק. ישיבת "תורת חיים" קיימה גם תלמוד תורה. משנתמלאה הישיבה עברו חלק מהתלמידים ללמוד בבית הכנסת חברה ש"ס הליטאית ברח' נלבסקי 39.

למדתי שם קיץ אחד. את השיעורים היה אומר ר' הירש גליקסון. שיטת הלימוד התבססה על שיטת הלימוד שהונהגה ע"י ר' חיים מבריסק כשהיה ראש ישיבת וולוז'ין. בשיעוריו הרבה ראש הישיבה, ר' הירש, להביא מדבריו של ר' חיים.

ברבות הימים נפרדו בכירי בני הישיבה ויסדו כולל, בהנהגתו של הרב וולפובסקי. גם אבי מורי אמר שם שיעורים.

אולפנא תורנית שנייה שנוסדה בוורשה סמוך לגמר מלחמת העולם הראשונה ע"י נשיא המזרחי, ר' יהושע העשיל פרבשטיין, היתה בית המדרש לרבנים "תחכמוני". בתכניתו של התחכמוני שולבו לימודי גפ"ת עד לקבלת היתר הוראה, יורה יורה ידין ידין, וכן קורס מלא של לימודים כלליים עד להשגת תעודת בגרות. בראש התחכמוני הועמדו הרב משה סולוביצ'יק, בנו הבכור של ר' חיים מבריסק, ופרופ' מאיר בלבן. בין שני האישים קיימת היתה התרוצצות על האיזון שבין לימודי קודש לחול. הרב ר' משה סולוביצ'יק פרש, ויצא לארה"ב, וקיבל מינוי לראש ישיבת ר' יצחק אלחנן. גם פרופ' בלבן פרש, ובמקומם נתמנו ד"ר אלתר, כראש לימודי החול, והרב בלומנפלד והרב שרייבמן – כראשי לימודי הקודש.

גם אגודת ישראל יסדה בוורשה מוסד מעין התחכמוני, והוא "המתיבתא", ברחוב שוונטויערסקה 6. במתיבתא העמידו את העיקר על הלימודים הישיבתיים, אבל קיימו גם קורס של לימודי חול ברמה של עש שש כיתות גימנסיה.

נוסף לנ"ל הוקמה בוורשה גם ישיבת "בית יוסף" ברחוב פרנציסקנסקה 11. הישיבה הוקמה ע"י פעילי ישיבות נובארדוק, שבראשית שנות העשרים עשו פעולה גדולה לייסד ישיבות בפולין. הישיבה שבוורשה התנהלה לפי המתכונת שתוקנה ע"י ר' יוסף יוזיל, ראש ישיבת נובארדוק, תוך כדי שילוב של לימודי גפ"ת עם לימודי מוסר.

בשנות השלושים הוקם ע"י מרכז החינוך הדתי "יבנה", שמנהלו היה ד"ר ש"ז כהנא, כולל אברכים "בית שמואל" ובראשו הרב ריף. אבי מורי היה מגיד שיעורים בכולל.

המצב הגשמי בישיבות, במיוחד של בני הישיבות, היה די חמור. הפנימיות היו במצב עלוב. ע"י ישיבות "מתיבתא" ו"בית יוסף" פעלה רבות קבוצת נשים, שבין ראשיה היתה אמי מורתי ע"ה. הם קיימו את המטבחים שבישיבות. קיומה של המתיבתא היתה באחריותה של חצרו של האדמו"ר מגור. ישיבת "תורת חיים" סמוכה היתה על עזרתם של חברי החברה ש"ס הליטאית ברחוב נלבקי 39. בראש המורטוריום של התחכמוני עמד פרבשטיין, שהשיג למוסד גם עזרה קבועה מאת הממשלה. לאחר עכלייתו של פרבשטיין לארץ ישראל, העמידו בראש המורטוריום את ד"ר שמחה בונם פלדמן, ואני כסגנו. לאחר עלייתו של פלדמן, ולאחר שהרב יצחק ניסנבוים נתמנה כיו"ר – היה עלי לשאת בעול. עשינו כמיטב יכולתנו לשקם את המוסד רוחנית וגשמית גם יחד.

נוסף לנ"ל קיימים היו בוורשה גם קבוצי ת"ת קטנים, שהסתופפו במחיצתם של כמה מהתלמידי חכמים המובהקים שבעיר.

[בתוך: עץ אבות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 277-278]


הדפסה

© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016