זכור - אמונה בימי השואה

תחקיר חודש כסלו  - חנוכה בשואה


  • עדויות
    אופטוב, פולין
    מה עשינו? הקמנו פינה לילדים. בישלנו. המטבח שכן בקומת הקרקע של בית הכנסת.
    הילדים שיחקו, לימדנו אותם משחקים. אחרי זה, חזרו לבתים שלהם. פעם או פעמייםבשבוע קילחנו אותם, דאגנו שיחליפו את הבגדים שלהם. בשעות אחרי הצהרים הילדיםהתאספו בעזרת הנשים של בית הכנסת, שם לימדנו את הילדים לקרוא, לצייר, וסיפרנולהם סיפורים. במועדים לימדנו על משמעות החג, לימדנו את הילדים לשיר. אני רוצהלהדגיש שהכול נעשה ברשות הממשל הגרמני. אני זוכרת, באחת ההזדמנויות שלימדתיאני רואה פתאום את הנשיא מרדכי וייסבלום עולה במדרגות בליווי גרמני. נבהלתי.
    אני לימדתי את הילדים, אם יגיע נציג מהפיקוח שיאמרו "שלום" וידקלמו את השירשלימדתי אותם:
    ארעם איז מיין הייזעלע,
    מיט אן אלטן דאך,
    וואקסן דארטן קינדערלעך,
    קלייניקע א סך.
    גייט אין גאס א רעגנגל,
    גייט ער זיי אנטקעגן,
    וואקסן אויף די קינדערלעך,
    ווי בלימעלעך אין רעגן.
    זה מאוד מצא חן בעיניו. הילדים הציגו את הציורים שלהם. מרדכי שמח ששונא ישראלנהנה מהביקור.
    זה קרה בחג החנוכה. אני הצעתי להפתיע את הילדים בחנוכה. אנחנו נבקש מהיודנרטשיחלק נעליים עם סוליות עץ. זאת תהיה מתנת דמי חנוכה היפה ביותר. חג החנוכההתקרב. הכנו חגיגה עם הדלקת נרות וגם סופגניות. אני אפילו זוכרת מי הילד שבירך עלהנרות. זה היה הבן של יענטע ויוסי גרברס. שמו היה ישראליק. כל אחד מהילדים קיבלכוס חלב, ובסיום החגיגה קיבל זוג נעליים. קשה לתאר את שמחתם של הילדים. הילדיםנותרו המומים.
    גם אנחנו החבורה רצינו להתאסף, לבלות ולשמוח. למעשה, השנים הללו אמורות היולהיות השנים הכי יפות וטובות שלנו. כשכבר לבנו יכול היה לשמוח, הוא זעק ובכה, אף שבאותו זמן עדיין לא ידענו שרוצים לחסל אותנו. ראינו שהמצב מידרדר... הרגשנושמשהו מחריד מתקרב. למעלה — מסיבה, למטה — בכייה.
    אנחנו פנינו לנשיא וביקשנו רשות לקיים מסיבה. אחרי כמה זמן הגיע ההיתר. הבאנולעזרת הנשים של בית הכנסת פטפון עם תקליטים... הפטפון ניגן, אנחנו רקדנו, שרנוונהנינו, בלב כבד. למטה, בבית הכנסת, התאספו כל אנשי העיר והביאו את מעילי הפרווהשלהם, כי באותו יום יצאה פקודה למסור את מעילי הפרווה או אפילו פיסת פרווה; ואםתימצא אצל מישהו פיסת פרווה, יירה. אנחנו הצצנו מהחלונות. בית הכנסת היה מלאפרוות, פרוות יקרות, פיסות פרוות. האנשים בכו. הגשם טפטף בחוץ, כביכול הכול בוכהעל חורבננו...
    הנה גם היונים רצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חוקי רצוניך ועשו זאת ע"י צרות ויסורים שגרמו לישראל כמ"ש ביוסיפון, וגם ע"י חכמה יונית שהתפשטה בין ישראל, עד שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל כנודע ממדרש (תנחומא סוף פ' תזריע), אבל ישראל ידעו אז שתכלית כל יסורי הגוף שגרמו להם, תכליתם הוא להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצוניך וע"ז דאגו והיא היתה עיקר צרתם, ולכן עי"ז נתחזקה אמונתם יותר והושיעם ד' בזכות האמונה, וזה כשעמדה עליהם וכו' להשכיחם תורתיך וכו' ואתה וכו' עמדת להם בעת צרתם, מפני שאצל ישראל הלהשכיחם וכו' הי' עיקר צרתם לכן עמדת להם והושעת אותם.


    רבקה ווישליצקה, הצעירים בגטו: ספר זיכרון לעיר ואם בישראל אשר הייתה ואיננה עוד (ספר אפטא), תל אביב1966 , עמ'219-220.




  • © כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016