הלינה בירנבאום, מחנה מיידנק, מחנה אושויץ, , 1943 - 1944
ראיתי אותה עוד פעם אחת לפני מותה. ממלאת מקום של הבלוקעלטסטה, פולניה בשם זושיה, שהכירה את שתינו מאז אותה סלקציה מפורסמת, לקחה אותי בוקר אחד עמה לרוויר לאחר המפקד, כשהובילה לשם קורבנות חדשים.
בקושי הכרתי את הלה באותו צריף של בית החולים, בין מאות גוויות חצי מתות.
-הלינקה, באת?!- לחשה בקול חלוש, כמו ניעורה משינה עמוקה. לא ציפתה לי כאן...
לא יכולתי להוציא מילה מגרוני. שמתי לידה את הלחם שחסכתי במשך מספר ימים, מהרגע שזוסשה הבטיחה לי את הביקור הזה אצלה. הלה לא גרעה ממני עין, אף ללחם לא התייחסה במיוחד. כששוב השתלטתי על עצמי וכבר רציתי לומר לה משהו, גירשו אותי.
(הלינה בירנבאום, 1943 - 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
