logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

פרל ביניש, אושוויץ-בירקנאו , 1944

מה עלה בגורלן של דודתי סבינה, גברת רוזנברג ובתה? צילה וטילי, שהצילו חיי נשים כה רבות, נמצאות כאן. אולי יעלה בידן לעשות משהו למענן? רבקה הסבירה את המצב, ועננה כסתה את פני צילה. "אם מנגלה ביצע את הסלקציה, אזי גורלן נחרץ. ייתכן וכבר אינן
עוד בין החיים. אך אם אמנם הועברו לבלוק 25, ייתכן ונותר סיכוי קלוש
לנס. הבה נתפלל ונקווה לטוב" סיימה בתקווה, ואחר נעלמה מעל פנינו,
בחברתה של טילי.
נעלמה השמחה שבלבי. הדאגה לגורלן של דודתי וחברותיה החלה
מכרסמת בקרבי. בינתיים הפך הגשם למבול של ממש, ובדרכנו לצריף
שיועד עבורנו, נרטבנו עד לשד עצמותינו.
צריפנו היה מבנה מוארך מעץ, שנבנה במקורו כאורווה למאה וחמישים
סוסים. כעת שימש לאכסנת קרוב לאלף בני-אדם. במרכז הצריף, לכל
אורכו, היה בנוי תנור גחלים שהתנשא לגובה 65 ס"מ לערך. תנור זה
מעולם לא הוסק. לאורך שני צדי הצריף היו ערוכות לרוחבן שלוש קומות
של מדפי עץ, באורך של כ40-. 1 מטר.
ה"בלוק-אלטסטה" הוציאה את ה"עשיריה" שלנו והקציבה עבורנו מקום
בקומה העליונה. שמחנו על מזלנו הטוב. למרות שהיה עלינו לטפס שלוש
קומות כדי להגיע ל"מיטותינו", הרי בכך נחסכו מאתנו כל מיני אי-נעימויות
בדמותם של נוזלים שונים, אבק ושאר מרעין בישין שהיו צונחים על שוכני
הקומות התחתונות.
התענגנו על האפשרות לשכב ולנוח מעט, בהיותנו מותשות. אך השטח
שהוקצב לנו היה רחוק מלהספיק עבור עשר נשים. למעשה, כל אחת מאתנו
קיבלה רצועת עץ ברוחב של 45 ס"מ לערך. בתנאים אלו, לא יכולנו לשכב
כולנו על גבינו בעת ובעונה אחת. היינו חייבות לבחור שכיבה על צד ימין
או על צד שמאל. כאשר רצינו להתהפך לצד השני, היינו חייבות לבצע זאת
יחדיו. קבענו בינינו סימן מוסכם לשם ביצוע תרגיל זה: "היי הופ!" לשמע
קריאת "היי," קמנו% ופנינו בחצי עיגול. לשמע "הופ," נשכבנו על צדנו השני. במשך הזמן למדנו לבצע זאת במהירות וביעילות. תוך זמן קצר, הפך דבר
זה להיות עבורנו אחת ההנאות הקטנות של אושוויץ.
לאחר שהשתכנה "העשיריה" בביתה, הפך שטח המחיה שלנו במהירות
לחדר שינה, ארון בגדים, שולחן ודירה. היה זה בבוקר, ומפקדת הצריף
חילקה לנו את מנת הלחם היומית. אחר כך, הוכנס סיר ובו מים דלוחים
חמים, שבשפת המחנה היו מכונים "קפה". לאחר הסיוט שעבר עלינו בלילה,
ויסורי הקור, הגשם והמיפקד של הבוקר, קידמנו אף משקה זה בברכה.
במשך היום הורשינו לצאת לשירותים בשעות קבועות. שם פגשנו בנות
מצריפים אחרים, בפרט אותן בנות שעבדו ב"בקליינדוס-קאמר" - מחסן
הבגדים, ממנו "גנבו" בקביעות בגדים, וסחרו בהם תמורת מזון. בנות אחרות
שעבדו בקבוצות מיון שונות, סיפקו לנו פריטים חיוניים נוספים, כגון כפית,
מסרק, או סכין, אותם יכולנו לרכוש באמצעות קיצבת המרגרינה שקיבלנו,
או פרוסת הנקניק אותה חילקו פעם בשבוע.
בהיותי בדרכי חזרה לצריף, פגשתי אחת מבנות משפחת הלברשטאם.
חיבקתי אותה, מאושרת על שזכיתי לראותה בחיים.
"מה שלומך? האם אחיותיך עמך?" שאלתי בהתלהבות.
"כן, נשארה יחדיו מאז הגענו מפלאשוב. אנחנו מסתדרות, תודה לא-ל.
מי חשב, כאשר נפרדנו לשלום בפלאשוב, כי דרכינו ישובו להיפגש כה מהר,
ובאושוויץ?! האם שאר החבורה יחד אתך?"
תשובתי החיובית התקבלה בשמחה. "חזרי אל השירותים," הפצירה בי,
"והמתיני לי שם. אפרש אותך תוך דקות סברות."
תוך זמן קצר שבה והופיעה, מסתירה דבר-מה תחת מעילה המפוספס.
היא שלפה החוצה את אוצרה - סלק ענקי, חם ומהביל. סלק אדום,
( אמיתי, בלתי מקולף. צורתו היתה יפהפיה, על ראשו ניצב גבעול, ותחתיתו
הסתיימה בקצה קטן ושעיר. "אנא, קחי זאת," ביקשה בתקיפות. אותו יום,
סעדה "העשיריה" את לבה במתת אהבה זה.
בעיצומה של הסעודה, הגיעו צילה וטילי, מתנשמות ומתנשפות.
"חדשות טובות בפי," אמרה צילה בפשטות, "כל הנשים שהוצאו בסלקציה
של ליל אמש, תגענה תוך זמן קצר לצריפכן."
נדהמתי. "כיצד עלה הדבר בידך?" שאלתי אותה. מעולם לא שמעתי על
הישג שכזה באושוויץ - ואחריו לא היה.
היא מלמלה משהו אודות מישהו בשם ד"ר קליין.
"האם ד"ר קליין זה הוא רופא יהודי?" שאלתי.
"הו! לא! זהו אוברשארפיהרר ד"ר קליין. אל תשאלי! ניסים ונפלאות
התרחשו הבוקר. ה' חולל ניסים למעני. כל שנותר לנו הוא להודות לה' על
דרכיו המופלאות."

ידעתי כי צילה וטילי חשפו עצמן לסכנת חיים כדי להציל מספר כה רב
של נשים. כמה טובות סחטו מהן? כמה הבטחות השמיעו - לכמה אנשים,
תמורת עזרתם? אפילו לא הודיתי להן. איה המלים שתוכלנה לבטא תודה
בסדר גדל שכזה? מה נותר לי לעשות בתמורה?
אותו לילה התפללתי אל ה', גופי רועד בדממה ששררה.
"רבונו-של-עולם, שמור עליהן," התחננתי, "אל תניח לחיות הטרף לעלות
על עקבותיהן. הנח להן להמשיך להציל נפשות."

(פרל ביניש, 1944, מתוך "הרוח שגברה על הדרקון", בניש פרל)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|