logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

פרל ביניש, אושוויץ-בירקנאו , 1944

"כאשר סיפרה לי רבקה אודות עשרים הנשים שהופרדו בסלקציה,
לא נראתה בפני כל דרך להוציא אותן, אפילו לא שלוש נשים בלבד.
תמיד הצלחנו להציל נשים לפני סלקציות. נהגנו להסתיר את תיקיהן
של החולות, בטרם ערך מנגלה את 'רשימת הנידונות למוות'. אך
לאחר שהרשימה היתה מוכנה, היה שולח אותן בטראנספורט היישר
אל תאי הגזים, או לבלוק 25, שם המתינו לסופן. היתה זו משימה
בלתי אפשרית להוציא מישהו מאותו בלוק, בפרט כאשר הסלקציה
בוצעה בידי מנגלה בעצמו. לא היה טעם לנסות כלל.
וכאילו לא היה די בכך, הופיע מנגלה במפתיע במרפאה יום קודם
לכן, ללא כל אזהרה מוקדמת, והוציא משם את שתי דודניותי
החולות. אף הן נשלחו לבלוק 25.
מצפוני לא הירפה ממני. אחרי ככלות הכל, הצלחתי בעבר להציל
את פסיה מבלוק 25. אולי אצליח גם עתה לעשות משהו; לבצע דבר
אותו לא ניסיתי מעולם? שקעתי במחשבות, מוחי פועל בקדחתנות.
המצב היה רגיש ביותר. רוב הנמצאות שם נבחרו בידי מנגלה. אל מי
אוכל לגשת ולבקש התערבותו? מי ירהיב עוז בנפשו להפר את
הוראותיו של מנגלה? אך כל נסיון למצוא צידוק לעצמי, נדחה מיד.
הבטתי מבעד לחלון. בחוץ ירד גשם שוטף. הבחנתי באוברשארפיהרר
ד"ר קליין, הפוסע הלוך ושוב מחוץ למרפאה, שולח מבטים לעבר
בלוק 25. ככל הנראה, ממונה הוא על הנידונות למוות, חשבתי בלבי.
אזרתי עוז ויצאתי בריצה לעברו.
'האדון אוברשארפיהרר!: קראתי לעברו, 'אתמול נכללו בטעות
בסלקציה מספר חולות שלי, שעמדו כבר להחלים, ונשלחו לבלוק 25.
ביניהן - שתי דודניותי. התוכל בבקשה לשחררן?' 'אינני יכול; 'איל האב אנגסט'?? - אני מפחד,' הודה בפני. 'אני חדש בתפקידי, וחייב אני לציית להוראות. בבקשה, הניחי לי לנפשי.'
שבתי לעבודתי, אך לא מצאתי מרגוע לנפשי. ד"ר קליין עדיין
התהלך בחוץ, נוטף מים. ידעתי כי טרם הקשיח את לבו בדומה
לאחרים. כדאי היה לי לנסות שוב. יצאתי אל הגשם בריצה, ועצרתי
אותו. חשתי מעודדת מן העובדה שהוא פנה אלי בלשון 'בקשה',
והצגתי שוב בפניו את בקשתי.
'בבקשה, הלא אמרתי לך כי תניחי לי!' הוא פנה אלי בלשון 'זי',
שהיא פנייה מכובדת בגרמנית, כמעין 'גברתי'. חשתי כי עדיין לא
הושחתה נפשו. הוא עוד התייחס אלינו כאל בני-אדם. המשכתי
להפציר בו.
לבסוף, פנה אלי בצרחה: 'עזבי אותי לנפשי!' אך למרות זאת,
חשתי כי הוא צועק מרוב פחד, ולא מכעס. במבט אובייקטיבי, לא
היה כל טעם לשוב ולנסות. אך דחף פנימי בלתי מוסבר הניע אותי
לפעול בניגוד לכל הגיון, בניגוד לרצון להגן על חיי-שלי.
בדרכי חזרה למרפאה, פגשתי את הרופאה האחראית על צריפי
בית החולים, ס.ס. אאופזהרין. היא הבחינה בי בעת ששוחחתי עם
ד"ר קליין. לפתע, הכניס ה' מחשבה במוחי. אמרתי לעצמי: קדימה!
נצלי את המצב, ומה שיקרה, יקרה. בטחי בה'.
'גברת אוברשארפיהררין', פניתי אליה, 'כרגע שוחחתי עם ד"ר
קליין וביקשתי ממנו כי ישחרר מספר בנות מבלוק 25, שהגיעו לשם
. בטעות. התוכלי בבקשה לסדר את שחרורן?'
'כמובן,' ענתה לי, 'ראיתיך משוחחת עם ד"ר קליין. בבקשה, בואי
אתי למשרד.'
היא ניגשה לברונקה, מזכירתה. 'צילה תמסור לך כמה מספרים.
סמני אותם ושחררי אותם בפקודתי.'
ברונקה עשתה כמצווה עליה. בתחילה, מחקה את מספריהן של
בנות דודתי. אחר כך הוריתי לה למחוק את השמות שהופיעו ללא
מספרים - אלו שהגיעו בטראנספורט של אתמול. כך הייתי בטוחה
כי דודתך תשוחרר. ברונקה מחקה את כל אותם שמות, ועוד מספר
שמות נוספים, ושלחה את הרשימה לבלוק 25. היתה זו הקבוצה
הגדולה ביותר ששוחררה אי-פעם מ'בלוק המתים'."

(פרל ביניש, 1944, מתוך "הרוח שגברה על הדרקון", בניש פרל)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|