logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

שרה אורבך-זלוור, מחנה

גם החמישיה ניעורה כבר. חמישיה זו ידועה במחנה באחוה השוררת בין חברותיה – תופעה, שאינה קיימת כמעט. יחסי אנוש וקשרי אנוש מצטמצמים פה, בכל הנוגע למעים ולקיבה בלבד. מעבר מזה – רק יחס של התנכרות.
"בנות, לקום!" מזרזת סורצ'יה מן החמישיה את חברותיה. "בלומקה קפלי את השמיכות; פייגה, הריקי את השופכין מן הקערה..."
"בנות, נזכרתי פתאום כי מחר יום ההולדת שלי..."
"מה? מי? סאלושה?"
"כן. מחר ימלאו לי שמונה עשרה שנים..."
לרגע משתררת שתיקה בחמש ה"פריצ'ות" (משכב קרשים – איצטבות) התחתונות, שהן מקום הלעבענסראום (תחום מחיה) של החמישיה.
"הו, איזו מתנה היית רוצה לקבל ליום הולדך?" שואלת מישהי.
צליל מוזר לה, לשאלה. כאילו באה מעולם אחר, עולם שהיה ואיננו. השאלה יוצאת דופן במציאות בה הן שרויות. ואילו סאלושה שיום זה הוא יום הולדתה, כמו מנותקת לפתע מכל הסובב אותב. אפשר כי מהרהרת היא ביום ההולדת שלה, שהוחג אי פעם... מתי זה היה? אולי לפני יובלות? היה היו אז הורים... ועמם היה האוצר הגדול שבעולם: האהבה. אהבה שאין לה שיעור. אכן, אהבו אותה פעם... ולא תמיד שימשה היא מטרה שבה יכולים הכל ובכל עת לכלות את זעמם ולתת פורקן ליצריהם השפלים...
אך אין טעם להגות בכל אלה. הורים, אהבה, - אולי לא היו הם אלא חלום. חלום שנגוז וסוף פסוק. בכלל – האם קיימים דברים אלה בעולם? היתכן, כי יהיו קיימים אי פעם במציאות?...
"נו, סאלושה, עוד מעט תישמע השריקה השניה. אמרי מהר, מה היית רוצה לקבל לכבוד יום הולדתך?"
ארשת פניה של סאלושה משתנית. מבטיה, שרגע קט כמו הפליגו למרחקים חזרו עתה אל שטח כלובי ה"פריצ'ות". הבעה של רעב נוקב טבועה בהן, ובקול רווי תשוקה להשקיטו היא אומרת:
"הייתי רוצה פעם אחת לאכול לשובע. הייתי רוצה כיכר שלמה של לחם!!!"
"או או!" – פורצת תגובה מגרונות החמישיה. "האם זו שאיפתך הגדולה ביותר?"

(שרה אורבך-זלוור, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|