שרה זיסקינד, גטו לודז'
גם גניה קיבלה עבודה, כיון שבקיאה היתה במקצוע, נתמנתה גניה להיות
אחת המנהלות ב"רסורט לעבודות מתכת". פירוש הדבר שגם תוספת מזון מיוחדת
קיבלה. רק יחידי-סגולה כמו מנהלים ראשיים או אנשי משטרה זכו לתוספת זו.
בעלי מעמד מיוחד קיבלוה. הם נתכנו ה"מיליונרים" של הגיטו, ואכן תמורת אוכל
ניתן להשיג הכול. בפליאה היינו מסתכלים על-כן במנהלת שלנו, הגברת ריין,
שסירבה לקבל את התוספת, טוענת היתה כי כל עוד תלמידיה רעבים, היא לא
תסכים שיפלו אותה לטובה.
הלימודים בבית-הספר התנהלו כסדרם. אפשר כי למדנו אז אף יותר מהרגיל.
נוסף על שתי השפות, גרמנית ולטינית, למדנו גם יידיש ועברית. שפות שהיו
קשות עלינו במיוחד בגלל האותיות השונות ובגלל הכתב - מימין לשמאל,
רומקובסקי, "המלך שלנו" ביקר בבית-ספרנו הוא נשא נאום, בו הודיע
על אהבתו אותנו, הנוער הלומד. אנחנו העתיד של עמנו, והוא יעשה הכול למען
נוכל להמשיך בלימודים. הוא גם ידאג שלא נרעב. אגב כך סיפר, כי בימים
הקרובים יקימו מטבח בשטח בית-הספר וכל ילד יקבל מרק חם וקציצה.
הכוונה היתה לקציצה מבשר-סוסים, תחילה התחלחלנו אולם אחר-כך, עם
גבור הרעב, לא היה קץ לשמחתנו לקבל קציצה ולו מבשר-סוסים. הבטחתו של
רומקובסקי קוימה איפוא מהר, ומקץ ימים מעטים אפשר היה לראות את
ה"תיכוניסטים" של הגיטו, עם ילקוטיהם, אליהם קשורים סירים.
(שרה זיסקינד, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
