logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

שרה אורבך-זלוור, מחנה

מפקד ממושך ומיגע.
ה"אויפזעערינס" , המפקחות, מתרוצצות בין השורות, חוזרות וסופרות את
כולן. אחת חסרה למספר.
מחטי הכפור העולות מכפות הרגליים הנתונות בנעלי עץ מגושמות, מתפשטות
אט-אט ומגיעות עד לחלקי הגוף העליונים ודוקרות בו כבשפודים מלובנים.
אולם לרקוע ברגלים כדי להתחמם, אסור בתכלית. אסור לגלות תנועה כלשהי.
יש להוסיף ולעמוד מתוך ייסורים.
האוירה כבר מחושמלת. ושוב מתחילה קריאת המספרים.
הקומנדו מתהלכת הלוך ושוב ברחבת המפקד ומצב-רוחה המרומם מעורר חרדה בלב הנפקדות. הפרגול שבידה מתנפנף בעליצות, מוכן הוא לפעולה, מצפה לקרבן.
גם לאחר שמסתיימת קריאת המספרים המחודשת, לא הופיע המספר החסר.

בעוד גוש הצללים דומם במקומו, פולחות שריקות צווחניות את האוויר
הלילי הקופא. סגל המפקחות כולו מוקם על הרגלים, הכול טורחות לחפש את
האשה החסרה.
לבסוף, לאחר זמן, שנראה אין-סופי, מופיעות מאחורי צריף המטבח שתי
מפקחות כשהן גוררות עמן צרור עצמות, דמות קטנה, סמויה בתוך חבילת
בגדים רופסת. בתרועת נצחון מעמידות הן את צרור העצמות לפני הקומנדו.
"איפוא היית, יהודיה ארורה?" נשמעת צריחתה של הקומנדו ויחד עם
הצריחה נופלת צליפה של פרגול על הדמות הקטנה.
אין מענה.
מתוך הכתם הלבן-אפור, פניה של הדמות, מציצות אל הקומנדו-פירערין
עינים מבוהלות עד מאד, עיני צפור לכודה.
"זו העלקה הקטנה", עובר רחש-לחש בין שורות הצללים.
"העורב השחור", אחת המפקחות האכזריות ביותר במחנה, מגישה לקומנדו
לפת קטנה וצהובה וגזר אחד.
"את אלה מצאתי אצלה מתחת לבגדים", מכריזה היא בקול שרקני, וכל-כולה
מצפה להערכתה של הקומנדו על גילויי עירנותה ופקחותה.
"גנבת מזוהמת!" מתפרצת הקומנדו ומטר של צליפות יורד על גופה של
העלקה, שמתכופפת ומצטמצמת וכמו אובדת תחתיה . . .
משהו זע פתאום בתוך גוש הצללי, הניצבים למפקד.
מיד מטילה הקומנדו את זעם צריחותיה כלפי כולן :
"איר פערפלוכטע יודען! (יהודיות ארורות.) כולכן תשלמנה בעד גניבותיכן!
עוד מעט ואתן תראינה, איך הגנבת שלכן תתפגר כאן! זה ילמד אתכן לקח!"
בשצף-קצף מגבירה היא את מסר צליפותיה על גבה ועל ראשה של העלקה,
קולות הפרגול בהכותו רמים כל-כך, עד שגניחותיה החנוקות של העלקה אינן
נשמעות עוד.
לפתע, לא ייאמן הדבר, יאדז'ה, שכנתה של העלקה לאיצטבה, יוצאת פתאום
ללא רשות מן השורה. בהיעצרה בחוג אורו של הפנס, משלבת היא את ידיה
כמו לתפילה, ומגרונה משתחררים קולות משונים.
גוש הצללים כולא את נשימתו.
הקומנדו מרפה מקרבנה ובקצף על שפתיה ובחימה שפוכה פונה היא
למשבשת הסדר התקין :
"דו ווילדעס וועזען, וואס ווילסטו דען דא ?! (מפלצת שכמותך, מה את
רוצה כא?) - ומורידה גם עליה צליפת פרגול חזקה.
יאדז'ה מתכווצת תחת המהלומה. אולם מיד היא מתיישרת, ומשמיעה קולות
שאין להבחין, אם צחוק בהם או צעקה היסטרית בהם. נוסף על כך מקפצת
יאדז'ה משונות, מרקדת ומסתובבת, ומעוותת את פרצופה.
"האם השתגעה ?" - עובר שוב רחש-לחש בין השורות. "יאדז'ה השתגעה!"
"קחו אותה לרוויר!" יוצאת הקומנדו מכליה, "די איסט דאך וואהנזיניק!"
(הלא היא מטורפת.)
קמה מהומה סביב ליאדז'ה. בעוד המפקחות גוררות אותה לרוויר, מזדחלת
העלקה למקומה בשורה. החברות תומכות בה ומסתירות אותה מעיני המפקחת.
"דונער וועטער!" (חזיז ורעם - קללה.) רועמת הקומנדו, "כבר מאוחר!
עכשיו עליכן ללכת לבית החרושת, אבל כולכן תשאנה בעונש! הערב לא תחולק
מנת-הלחם היומית ! תיפח רוחכן !"

(שרה אורבך-זלוור, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|