דוידוביצ'י אדית, מחנה אושוויץ, 1944
לקראת החודש הרביעי אני מבינה שאני בהריון. מאחר שבכל מקרה לא היה לי מחזור עקב הברומיד ועקב הדיאטה המרעיבה, לא גיליתי זאת קודם לכן. לכולנו בטן נפוחה עקב הרעל הזה שמוסיפים לאוכל. אני נשמרת מלגלות את מצבי לגרמנים. כדי להסתיר את הריוני, אני קונה סינר סלובקי בעל קפלים מאסירה פלילית. סינר זה עולה לי כמה מנות לחם של ימים אחדים. במשך כל אותם הימים גיסתי עומדת על כך שאחלוק עמה את לחמה למרות סירובי. היום אני מודעת לגודל מעשה החסד שהיה בצעד זה, לאור העובדה שהלחם היה מקור חיינו ומזוננו העיקרי. אני ממשיכה לעבוד כאילו כלום לא קרה, ובסלקציות השבועיות אני נעמדת בשורה האחרונה. למזלי אינני שמנה, לפחות לא יותר מדי. זה ממש נס שבסלקציות השבועיות, בהן היינו חייבות להיות עירומות, מצבי איננו מתגלה. באשר למורל - אנו מנסות לשרוד.
(דוידוביצ'י אדית, 1944, מתוך "לא אמות כי אחיה... ואספר מעשה
י-ה", דוידוביצי אדית)
