logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

דוידוביצ'י אדית, מחנה אושוויץ, 1944

באותו ערב שבת, אני חוצה את הנר לשניים. ישובות בתאים (coyas), גיסתי ואני מדליקות בחגיגיות, כל אחת חצי נר ומתפללות. אנחנו במצב רגשי כה קיצוני, עד שהדמעות שזמן רב כל כך עיכבנו, פורצות ומסמאות אותנו, והבכי זולג כמו מתוך שני מעיינות, וזאת במשך זמן רב.
אפילו לא חשבנו לאכול. אני נזכרת בזמירות השבת, בשירים שאבי היה שר בליל שבת ליד השולחן היפה, שאמי טרחה כה רבות לערוך אותו. כמה זה רחוק... הנרות כבר נאכלות למחציתן, ואנו אוכלות את חצי פרוסת הלחם ביראת שמים, ובסיוע המזון הרוחני אנו שוקעות בתרדמת אושר, למרות הבטן המקרקרת.
אבוי! בבוקר שוב המסדר והשגרה, היציאה לעבודה. לאורך הדרך, לעבר מקום העבודה החדש שאליו לוקחים אותנו., אנו רואות בשוחות, זרוקים בערבוביה, צעיפים, ספרי תפילה, תפילין, ספרי תורה. ליבנו נצבט ממראה חפצי הקודש שבאמצעותם ניתן לדמיין ללא בעיה, כמה יהודים "נבחרו בסלקציה".
הייתי מתקרבת כדי לקחת סידור תפילה, אך הרגשתי שזאת תהיה התאבדות, סכנת חיים. חוסר האונים שלנו מול אלימות זו מזעזעת אותנו

(דוידוביצ'י אדית, 1944, מתוך "לא אמות כי אחיה... ואספר מעשה י-ה", דוידוביצי אדית)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|