logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

צפורה ולצקי-ברום, מחנה אושוויץ מחנה הונדספלד (ליד ברסלאו), מחנה מאוטהאוזן, 1944 - 1944

באוגוסט 1944 הגענו - אבא הי"ד, שתי אחיותי ואני - מגיטו לודז'
לאושוויץ. את אבא העמידו מיד לצד "שמאל". ואילו אני חליתי בשפעת,
ואז הכניסו אותי ל"רוויר" והפרידו ביני לבין שתי אחיותי, חדוה ע"ה ותיבדל
לאורך ימים, ברוריה. לאחר שהתאוששתי קצת נשלחתי עם קבוצת נערות למחנה
בשם "הונדספלד" ליד ברסלאו, שם עבדנו במפעל לנשק. העבודה היתה קשה
ומפרכת - במיוחד לאחר המחלה הקשה שעברתי.

פעם ערכו הס"סמאניות חיפוש בצריף שלנו אחרי בגדים שכאילו "נסחבו"
ממחסן הבגדים (הגרמנים הקפידו שלא תהיה לנו יותר מאשר שמלה אחת,
אותה שלבשנו). לרוע המזל מצאו אצלי שמלה נוספת, אותה קיבלתי מידי
אחיותי באושוויץ, כאשר נפרדנו נתנו לי, כדי שיהיה לי יותר חם. נשות הס"ס
הרצחניות היכו אותי באכזריות רבה, האשימו אותי כי השמלה מקורה ממחסן-
הבגדים. חברותי, ובמיוחד יולה, גוננו עלי וטיפלו בי במסירות רבה. הן המשיכו
לפרוש את חסותן עלי בהמשך נדודינו המיוסרים, במחנה-הריכוז "מאטהאוזן"
ובמחנות אחרים.

אצילות נפשה של יולה באה לידי ביטוי בכל מיני מצבים בהם היינו נתונות.
בנוסף להיותה יפהפיה, היתה מאוד אצילה ואינטליגנטית. השיחות המענינות
אתה, בשכבנו עייפות על הדרגשים לאחר יום עבודה מפרך, היו לי כצרי לנפשי
העייפה. גם כשהיינו רעבות עד מוות, היו לנו השיחות אתה - לכל החמישיה
שלנו - תחליף למזון. סיפוריה וניתוחיה על תרבות וספרות, החזירו אותנו
לעולם אחר, לעולם אנושי ותרבותי שלפני החורבן.

המעשה בגינו עלה קרנה של יולה בעיני בדרגה עילאית, והוא חרות
בזכרוני לנצח, התרחש בברגן-בלזן : היה זה בשלהי פברואר, או מרץ 1945,
חליתי אז במחלת הטיפוס. כל עוד הייתי בריאה ונמניתי על מחנה העובדות,
זכינו עוד לקבל פרוסונת לחם אחת ביום. אולם לאחר שחליתי בטיפוס העבירו
אותי למחנה חולות-הטיפוס, שם לא קיבלנו כל אוכל, כמעט. הגרמנים נתנו,
בפשטות גמורה, לחולים לגווע ברעב, בלי לתת לנו כל אוכל או טיפול רפואי.

חברותי, ובמיוחד יולה האצילה, נהגו לבוא לבקר אותי, במחנה-החולות,
למרות המרחק הרב של כמה קל"מ. הייתי אז על סף-המוות. והנה יום אחד
באה יולה והביאה מתנה בלתי-רגילה - כפית גבינה לבנה. מסתבר שאותו
יום קיבלו "במחנה העובדים", כל אחת כפית גבינה, והיא יולה, אצילת הנפש
חסכה זאת מפיה הרעב והביאה לי. אכן ; במצבי הנואש, אותה כפית גבינה
חוללה בי פלאות ממש (ואולי היה זה גופי הצעיר והחסון ?), על כל פנים מאז
התחלתי להתגבר, לאט לאט, על המחלה הנוראה, והתחלתי לצאת מתוך הצריף
בו נערמו הררי גוויות מדי יום ביומו. זחלתי, יצאתי ובוססתי בתוך שלוליות
הבוץ מסביב לצריף המתים. שם מצאתי שקית עם סוכר שהחזירה לי מעט חיים.

יום אחד התגעגעתי נורא ליולה, ולמרות המרחק העצום התחלתי לצעוד
לעבר מחנה הבריאים, לראות את המלאך הטוב שלי, את יולה. אך לצערי
כאשר הגעתי לשם, כבר לא מצאתי אותה בין החיים. בעת אחד המיפקדים היא
התמוטטה ומתה במקום, הי"ד.

(צפורה ולצקי-ברום, 1944 - 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|