logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

שרה ביינהורן, אושוויץ, 1944


מחנה אושוויץ לא עורר כלל רושם רע כבירקנאו. בתי אבן בני קומתיים
היו מפוזרים בו בסדר מופתי, שטחי ירק מטופחים, נקיון ושקט.
ליד אחד הבניינים נעצרה הקבוצה והמשגיחה הגרמנייה שנכנסה פנימה
לצורך סידורים טכניים כלשהם. כמו יש מאין, צצו לפתע סביבן בנות לבושות
מדים מפוספסים בעלות שיער מגודל, ושורי הבחינה שלכולן בטן נפוחה וגדולה.
האסירות פנו אליהן בהונגרית עילגת, הציגו עצמן כבנות מסלובקיה אשר
הגיעו למקום כבר לפני שנים אחדות, ועתה הן עובדות במשרד הרישום של
אושוויץ - השרייבשטובה - ."SCHREIBSTUBE'
ולפתע - חיבוקים וקולות צחוק, קריאות התרגשות ובכי נשמעים
בערבוביה מכל עבר. מספר בנות, אשר הגיעו בין משפחות פליטים למונקאטש
ומצאו בה מקלט כאשר החלו הגירושים בסלובקיה בתש"ב (1942) - גילו
לפתע את חברותיהן, אשר זמן רב לא פגשו!

הבנות מסלובקיה כבר היו ותיקות במקום. אחדות מהן בנו במו ידיהן
את המחנה. וכמו אחיות גדולות, זירזו את חברותיהן לספר להן על הנעשה
בבירקנאו, כיצד נראה המחנה, מה הם תנאי החיים, האם אפשר לאכול
לשובע...
אחר כך ספרו על עצמן: "בזמן ירידתנו מן הקרונות אבד לנו השם,"
אמרו וחשפו את זרוען. "רק המספר המקועקע על הזרוע נחשב כדרך לזהות
אותנו. על ידי המספר יש לגרמנים ביקורת עלינו, עדר העבדים, שהפך להיות
רכושם הבלעדי.
"במשרד הרישום מנהלים כרטיסייה שמית מדוייקת, של המשלוחים
הנכנסים ושל כל הנפטרים. לאלו היוצאים דרך הארובה ישנה כרטיסייה
נפרדת, המשמשת רק לסטטיסטיקה..." נידבו מידע אישי שהיה ידוע להן
מעבודתן ברישום.
לאחר שראו כי לחברותיהן שבאו מבירקנאו אין מספרים כאלה, הביטו
בהן ברחמנות אמיתית: "אתן, ב-C-LAGER נחשבות לתת-אנוש. לא קיבלתן
שום מספר ואינכן רשומות באף כרטסת... לאיש לא חשוב איך תצאו מכאן,
אם בכלל..."
שורי היטתה אוזן קשבת. חשוב היה לה לדעת, כיצד מתנהלים העניינים
במקום. בליבה קוותה לאסוף את כל פיסות המידע ובאמצעותן להגיע לאבא
או לחיים ירוחם.
שורי הביטה סביב ולפתע הבחינה כי לאסירות אחדות יש סימון של
משולש בצבע זה או אחר על שרוולן ועל קדמת שמלתן, נוסף למספר המקועקע
על זרוען. לשאלתה, קבלה הסבר מהיר על כי באושוויץ נמצאים גם אסירים
גויים מלאומים שונים : אסירים פוליטיים, פושעים ואנשי דת. השתייכותו
הקבוצתית של כל אחד מהם צויינה על פי צבע המשולש שעל בגדו.
מובן שרובם המוחלט של האסירים היו יהודים, אשר גורלם נחרץ, אבל
סדר במקום חייב היה לשרור! יש לציין כי האסיריס הגויים שימשו בתפקידים
"חשובים" במחנה ומונו להיות "קאפוס" וכדומה.
הוותיקות, ששמעו על תנאי הרעב הנוראים בבירקנאו, השיגו מאי-שם
צלחת אוכל מלאה בעבור כל אחת מחמישים ה"אורחות". הבנות המורעבות
התנפלו על המזון ובלעו אותו בחופזה. שורי חשה עצמה בת מזל: כבר מזמן
לא אכלה מזון מלוא הצלחת ללא שותפות!
אחר כך דחפו לידיהן פריטי לבוש שונים, אותם מיהרו הבנות ללבוש
מתחת לשמלותיהן האפורות. שורי קיבלה אפודה כחולה, מסומנת בגב בפס
בצבע אדום. נוסף על כך, לחשו להן עיצות חשובות: "צריך תמיד לעשות
רושם על הגרמנים כאילו אתן עובדות," הסבירו החברות לצרה. "אפילו ליצור
עבודות יזומות... לא יצרניות. הפעילות חשובה, הקפדנה להיות בתנועה
מתמדת... החזקנה מעמד!" עודדו אותן.
הבנות, שיצאו שעה קודם לכן נפחדות ורועדות מC-LAGER,חשו את כוחה
הגדול של מילה טובה. מצב רוחן השפוף נסק פלאים. ה"אחיות" בהן פגשו
זה עתה הכניסו בעולמן קרן אור ותקווה לעתיד ורוד יותר. שורי רשמה את
עצותיהן בראשה, מתוך תשומת לב רבה. שהרי אין חכם כבעל הנסיון…

(שרה ביינהורן, 1944, מתוך "עלים שעלו מן האפר", ביינהורן (קליין) שרה)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|