הניה טראובה, גטו קראקוב, מחנה פלאשוב מחנה אושוויץ סוף 1944
גם אחותי רחל הצטיינה בטוב-הלב, בדומה לפרומה גם היא התחלקה בפרוסת-לחם האחרונה, גם בימי החורבן לא סטתה מדרכה זו. רחל נישאה לפני המלחמה לבחור מחסידי רדומסק, אלתר ריינהולד הי"ד. ביתה היה "בית וועד לחכמים", תמיד נתכנסו בו בני-תורה, והיא גם קיימה מה שנאמר ב"פרקי אבות": והיה ביתך פתוח לרשווחה ויהיו עניים בני ביתך" - בימי השואה, היא אספה לביתה משפחה בת 7 נפשות שגורשו מקאליש, טיפלה במשפחה במסירות ובאהבה, וכל מחסורה של משפחת הפליטים. הטילה על עצמה.
לאחר שהגרמנים גירשו את יהודי קראקא מהעיר ועשאוה "יודן-ריין" נאלצה רחל לעבור לגור לכפר צ'יז'יני ליד קראקא. למרות מצוקתה הגדולה, גם בימי-אימים אלה התמסרה להגיש עזרה לחולים ולגלמודים. כאשר הגרמנים גירשו את היהודים מכל הכפרים והעיירות שבסביבה, אספנו אותה אל דירתנו - בת חדר אחד - שהיה לנו בגיטו קראקא. גם כאן - למרות המחסור המשווע בכל - התגלתה רחל כ"מלאך מושיע", ממש. היא התחלקה עם מעט המזון שהיה לה עם הזולת.
תקופה מסוימת התאכסנה באותה דירה, קבוצת בחורים שהשתייכו אל ה"מתיסבוצים" המפורסמים. כולנו עזרנו להם כמיטב יכלתנו, טפלנו בהם במסירות - הם קפצו מ"רכבות המוות" שנסעו לבלז'יץ, וכולם היו פצועים והיו זקוקים לטיפול רפואי - כיבסנו את בגדיהם ודאגנו ל צרכיהם. גם אז לא ויתרו בחורים אלה על כל תג משמירת המצוות ומנהגי ישראל. ומעל לכל היינו חייבים להסתירם מעיני הגרמנים ומעיני המשטרה היהודית - הם היו "בלתי-לגליים".
(הניה טראובה, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
