האשה בשואה

הניה טראובה, גטו קראקוב, מחנה פלאשוב מחנה אושוויץ סוף 1944

בנובמבר 1944, פינו גם אותנו, אחרוני האסירים היהודים בפלאשוב, לאושוויץ. דרך-היסורים לאושוויץ בקרון-בקר דחוס, ידוע לרבים מניצולי-השואה, שעברו "מסלול" זה. "'קבלת הפנים" שערכו לנו בבואנו לגיהנום-של-מטה זה, גם זה מוכר וידוע לכל אלה שעברו חוויה נוראה זו. קשה לי לתת ביטוי לזוועות האלו. בימים הראשונים לשהותנו באושוויץ, ישבנו במבנה סגור, השמועות אמרו, כי יעדו אותנו למישרפות, בלי "סלקציה". תפילה אחת היתה בפי : שלא יפרידו בינינו, שיקחו אותי יחד עם אמי. אמרנו את ה"וידוי", וחיכינו.
בוקר אחד הופיעו בצריף המון אנשי ס"ס ותוך צעקות ומכות גירשו אותנו לעבר איזה בנין ודחסו אותנו פנימה. היה זה "קרמטוריום", משרפת-גזים. נצטווינו לפשוט את בגדינו ולהתרחץ, ברזים אמנם היו, אבל בלי מים. נכנסנו דרך דלת אחת ויצאנו מהעבר השני. לא ניתן לנו להעביר שום דבר אישי, רק לחם, למי שהיה ברשותה. זרקו לכל אחת שמלה וגירשו אותנו החוצה, לתוך מחנה בירקנאו, שם פגשנו את דודתנו והתחלקנו איתה בלחם שלנו. אחרי חודש סבל של קור ורעב, ערכו לנו "סלקציה". אמי ז"ל מאוד רזתה ומראה היה רע ביותר. ואכן בין הנידונים למוות - בידי מנגלה ימ"ש - היתה גם אמי. הפרידו בינינו. אבל אני החלטתי: להישאר במקום ולא להיפרד מעליה. אך לאחר שספגתי מנה הגונה של בעיטות, מצאתי עצמי בחוץ, בחושך שבחוץ, שרק אש הקרמטוריום האירה אותו בלילה. הקפתי את המבנה, בו היתה אמי כלואה ושמעתי אותה בוכה ונאנחת : "בתי הקטנה נשארה..." הייתי אובדת-עצות. התפללתי אל ה' שירחם עלינו. ברגע זה אורו עיני, ראיתי שבתוך הקיר של המבנה יש אשנב קטן מסורג בתיל דוקרני. לא חשבתי הרבה, בכוח על-אנושי התאמצתי ועקרתי את הסורג. (פליאה בעיני עד היום על הגבורה הפיסית הזאת). צעקתי לאמי, שהיתה נתונה בתוך חדר-מרתף : אמא, בואי, אני רוצה להוציאך מכאן. לא ברור לי עד היום איך הצליחה אמי לעלות ולהגיע לגובה של האשנב. תפסתי אותה בכוח רב ומשכתי אותה החוצה לתוך החשכה. מזג האוויר הסוער עזר לנו ולא השגיחו בנו.
רועדות מקור ומפחד צעדנו בהיסוס-מה, והנה שמענו צעדת נשים מתקרבת, היתה זו קבוצת נשים מיועדת למשלוח לעבודה. הצטרפנו אליהן. כשהאיר הבוקר הריצו אותנו דרך ארוכה לרכבת, הכניסו אותנו לקרונות-בקר סגורים. אחרי נסיעה של 5 ימים נעצרה הרכבת נפתח הקרון ואנו יצאנו. היינו בברגן-בלזן.

(הניה טראובה, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)