logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

יהודית אילן, אמסטרדם הולנד וסטרבורק

כך שלגביי רוב האנשים, החיים במחנה וסטרבורק הסתובבו סביב המתח הבלתי פוסק על השאלה מי ילך עם המשלוח של יום השלישי הבא.
אשר לילדים, כפי שהיה הדבר בכל הגטאות ובאותם המחנות אשר בהם התנאים השאירו עוד איזה פתח לפעולה אנושית (להוציא כמובן את מחנות ההשמדה), בשבילם נמצאו מספר אנשים בעלי שיעור קומה אשר מצאו בעצמם את הכוח הנפשי להתגבר על סבלם האישי, ועל המועקה אשר בליבם, הם אספו את הילדים וניסו קצת ללמד, קצת לספר ספורים, קצת לשיר, ובימים המיוחדים קצת "לחגוג" אותו יום. ובאשר לי, הייתי שם בין אוקטובר לינואר, כולל תקופת חנוכה, זכורה לי "הדלקת הנרות" של היום הראשון, באחד הצריפים, אותה הנציח במצלמתו גרמני "חובב צילום", ואשר תמונה היסטורית זו נמצאה אחרי המלחמה, והוצגה גם בטלוויזיה שלנו בליל חנוכה תשכ"ט.
באשר חנוכה הוא תג המכבים, ו-"שם" היה נס גדול, מובן שאצל אנשים רבים עלתה השאלה, היכן הנס שלנו, רעיון אשר הביאה לביטוי הסופרת קלרה אשר-פינקהוף בשיר, שחיברה שם לאותו חנוכה תש"ד, ואשר מנגינה לו חיבר המוזיקאי ,Hans Krieg גם הוא מיושבי המחנה, ושרה אותו בתו של זה, אשר הייתה חברה טובה של אחותי. למחרת הגיע איסור הדלקת נרות, איסור חגיגות בשום צורה שהיא, ואז קרה אמנם נס קטן, לא נס הצלה, אבל נס סמלי, היה קצר חשמלי במחנה כולו, כולל ב-"וילה" של מפקד המחנה, שהיו לו אורחים רבים, ואז בהכרח הודלקו נרות, גם בצריפנו ואז בכל זאת נאמרו הברכות והושרו השירים.

(יהודית אילן, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|