logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

, מחנה קייזרוואלד מחנה שטוטהוף

באותו זמן היו לי שלוש בנות. הילדה של המירסקים שנשארה לבד, אימצתיה לי כבת, ורשמתיה בתור בתי הבכירה בת ה-17. את בתי הגדולה - כבת 16 ואת הצעירה כבת 14 וחצי. לאמיתו של דבר הייתה בתי הגדולה כבת 13 ולקטנה טרם מלאו עשר.
נשלחתי לעבוד במכבסה. את הילדה הקטנה הייתי משאירה על הדרגש לשחק עם הילד של גב' פייגלסון ועם עוד שתי ילדות שניצלו. יחד היוו "בית- ספר" מיוחד במינו. אכן, החיים האלה לימדום הרבה מאד. מהר מאד. שתי הבנות ה"גדולות" שלי יצאו לעבוד גם הן אל מחוץ למחנה.
פעם, בעת מסדר הבוקר, פקד ה"אוברשרפירר" (מנכ"ל המחנה) להשאיר את כל הילדים, עד גיל 13, במחנה ולא לקחת אותם לעבודה. אנו, האימהות, הותקפנו חרדה אך לא הייתה שום אפשרות להתעלם מהפקודה. אני כבר עבדתי אז מחוץ למחנה וניסיתי, למרות הסכנה שבדבר, להעביר איכשהו את בתי אתי, אך הדבר נתגלה והילדה קיבלה מכות נמרצות והושלכה בחזרה אל תוך המחנה. אותי דחפו אל בין שתי הממהרות לעבודה.
כשחזרתי מן העבודה כבר לא מצאתי את ילדתי. גם יתר הילדים נעלמו. ביניהם מבוגרים מבתי. לבי החל דופק בחוזקה, דומה שעמדתי להתעלף, אך ידעתי גם שעילפון ברגעים אלה עלול לעלות לי ביוקר רב. אולי אף בחיי בתי. בו ברגע, ידעתי גם מה לעשות: ללכת אל האוברשרפירר ואל מפקד המחנה לדרוש צדק. "הוא הרי פקד בפירוש על ילדים עד גיל 13, והרי בתי הייתה בת 14 וחצי בבואנו לקייזרוואלד ואנחנו כבר שוהים במחנה כאן כחצי שנה, מכאן שהיא עכשיו בת 15 - וזה לא צודק. "אין זה מתאים לצדק הגרמני" - אטען. הרהרתי בכך כל הלילה ההוא.
עם שחר, כשכולן יצאו למסדר הבוקר התחבאתי מתחת לדרגשים. שמעתי שחיפשו וחיפשו. אחת הייתה חסרה להם. לא מצאו אותי. לאחר שיצאו לעבודה והכול השתתק התחלתי להזדחל מתחת לדרגשים. נתפסתי על ידי האוברשרפירר, שכנראה ארב לי. הוא הכני בלי הרף:
- מה את עושה כאן, מחבלת? - הוא צרח.
ואני:
-אני הולכת אל מפקד המחנה.
- מה? אל המפקד? מה את רוצה לעשות למפקד?
- אני רוצה שהוא יעשה לי. שיעשה לי צדק. לקחו את בתי שהיא כבר בת 15 וכשירה לעבודה. הרי אתה בעצמך, אדוני האוברשרפירר, הודעת שצריכים להישאר רק ילדים עד גיל 13 - וביתי כבר בת 15!
הוא חדל להכותני:
- תגידי את האמת, שאם לא ...
- זאת האמת כולה אדוני. היא רשומה כדין במשרד. הרי אפשר לבדוק את זה, אדוני...
על יד דרגשי ישנה נערה "גרמניה". בזכות היות שפת אמה גרמנית היא עבדה במשרד. והנה, באה אלי פעם בריצה ומבשרת לי שהאוברשרפירר בא למשרד וחיפש בעצמו בכרטסת ומצא שאמנם צדקתי, שאכן, דיברתי אמת והוא שלח חייל גרמני להוציא את בתי ממקום ריכוז הילדים. החייל הוציא אותה משם, והביא אותה. האוברשרפירר בכבודו ובעצמו הגיע לגטו, חיפש ומצא את הילדה וחקר אותה, היא ענתה בדיוק כפי שרשמתי אותה: בת 15, ארץ מוצאה, שיש לה בקייזרוואלד אימא ושתי אחיות וכו'. הכול תאם לרשום בכרטיס. ואז הוא לקח אותה וצירפה אל קבוצה שזה עתה הגיעה לכאן ועמדה להיכנס לאחר חיטוי למחנה.
כשחזרתי מן העבודה רצו הרבה נשים לקראתי בצהלות-שמחה: "ליובה שלך מתקלחת במקלחת! "
הייתי אז עייפה ורעבה ככלב חוצות. הדאגה והפחד כרסמו בלבי, אך היה זה הערב המאושר ביותר בחיי. לעולם לא הייתי מאמינה שאדם מסוגל, בתנאים תת-אנושיים אלה ששררו במחנה להיות מאושר. אושר שאין לתארו במלים...

(, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|