logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

רייזי רוזנר-דירנפלד, סאמושוויאר, מחנה אושוויץ , 1944

"מאמע! פארוואס ויינסט דו?" – אימא! למה את בוכה ?... "האם בעיר יהיה טוב, אימא?"- - -
אימא לא ענתה, דמעות זלגו מעיניה,והיא נשקה על מצחי. עד מהרה נתאספו כל נשות הכפר עם זאטוטיהן בזרועותיהן, כדי להביט במשאית העמוסה רהיטים וכלי-בית, העומדת מוכנה לנסיעה לעיר. גם הצוענים באו להיפרד, והצועני הקטן ניגן שיר-פרידה. היה זה אותו השיר, שניגן מאות פעמים, אולם הפעם הייתה נגינתו יפה מתמיד והיא הזילה דמעות מעיני כולם.
ואנו הילדים לא הבינונו מה כל הרעש הזה, מה העצב?
ואיכשהו הגענו ,לסאמושוויאר...; ולאחר שהכנסנו את החבילות, חילקה אימא לכל ילד פרוסת לחם בריבה ואנו ישבנו על החבילות והבטנו מסביב...;
לאט, לאט התרגלנו לחיי העיר. מצאנו חברים וחברות יהודיים ולמדנו לשחק עם ילדים.
ובשנת 1944 בחודש מאי שוב עברנו, שלוש פעמים בזו אחר זו. ב-3 לחודש נכנסנו לגטו סאמושויוואר. שבועיים לאחר מכן לגטו קולוז'וואר ולבסוף לרכבת שהובילה אותנו למעבר האחרון - לאושוויץ. היו אלו הימים האחרונים לספירת העומר ואנו חיכינו לשבועות. אימא החביאה בקבוק דובדבנים, שקית קמח וקופסת ריבה, הכול לכבוד החג.
והגיע היום האחרון לעומר. הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי את אבא בוכה. כן, דמעות גדולות זלגו מעיניו כשקרא בקול רועד : "היום תשעה וארבעים יום, שהם שבעה שבועות לעומר...".
למחרת כשהגענו לאושוויץ אמרה לנו אחת מנשות ה"לאגר-עלטסטע" (זקנות המחנה): "זיכרו היטב, יום זה, זכרוהו ורשמוהו לכם ליום-זכרון".
היה זה יום הפרידה..

(רייזי רוזנר-דירנפלד, 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|