logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

מרים, מחנה אושוויץ , 1944

"הגענו לאושוויץ כאשר תינוקי בן 6 חודשים על זרועי, סדרו אותנו בשורות של 5 וכך פסענו מעבר לשער "העבודה משחררת". שמענו את קולו של אדם מרשים בחיצוניותו, שיותר מאוחר התברר שהוא ד"ר מנגלה, "רופאים ואחיות אלי"! בעלי צעד לעברו וברגע האחרון רדוף ע"י תחושה פנימית חזר ותפס את בנו בן ה-11 ומשך אותו אחריו. כאשר הוא עבר על ידי - מספרת מרים - מדד אותי מכף רגל ועד ראש ואמר לי שאתן את תינוקי לאמי כי המבוגרים עם הילדים יוסעו למקום עבודה. אבל אני מניקה את התינוק !
"אל תדאגי את תתראי איתו עוד מעט!"
עד כאן תיאורה. כמובן שהיא לא הוסיפה לראות את תינוקה כי בערב כאשר התפתלה מכאבים וחום מפאת החלב שנצטבר בה, הודיעה לה שומרת אחת בלי שום גינונים: "הילד שלך עם אמך כבר הפכו לאפר, אין לך מה לדאוג לו".
הכאב הנפשי וייסורי המצפון על אובדן התינוק ועל ידי זה גם אובדן החיים של האם מלווים אותה כל השנים. אמי הייתה הקרבן שלי, היא מתה ונשרפה במקומי עם תינוקי הקטן. היא הייתה בריאה לחלוטין, תחילה הייתה אדישה לנעשה סביבה. חיכתה ליום שאף היא תישרף במשרפות. אחר כך התעוררה בה התקווה שאולי בעלה ובנה הגדול ינצלו. לאט לאט גבר בה יצר החיים ובקשה את ה' בוקר וערב שישאיר אותה בחיים. עברה עליה שנה של רעב ומחסור, קור ומכות, איומים והתנכלויות.

(מרים, 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|