רבקה רוזנברג, הודל, ורשה, גטו גניבשוב, גטו דמבלין ורשה
הלילה ירד, כשהתינוקת על זרועותיי עמדתי נבוכה ומיואשת מבלי לדעת מה לעשות. לבסוף התחלתי לצעוד קדימה לא ידעתי לאן אני הולכת? הייתי כבר אדישה לכול, רק בקשה אחת הייתה בפי אל הקב"ה- שירחם על תינוקת זו שטרם ידעה טעמו של חטא. ותוך שאני צועדת בחשכת הלילה והנה, מולי צועדים שני אנשי ס"ס כשבידיהם מכונות ירייה. גם אילו רציתי לא יכולתי להתחמק מפניהם, המשכתי אפוא ללכת בנחת, כאילו אני חוזרת "לביתי" בכפר הסמוך. גם הם היו כנראה משוכנעים שאני איכרה כפרית, והמשיכו בדרכם מבלי לעצור אותי.
(רבקה רוזנברג, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
