logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

אירנה לוסקי, מחנה קייזרוואלד, מחנה א.א.ג., מחנה טורון, צעדת מוות, בריחה,

עם חיסול הגטו הופרדה משפחתנו על-ידי הגרמנים: אבא לאסטוניה, אמא "שמאלה" ואני ואחותי הצעירה ממני תמרה "ימינה" – לקייזרוואלד, ריגה ולאחר כשלושה חדשים - למחנה אא"ג.
הייתי אז כבת שבע עשרה, בקייזרוואלד הייתה אווירה איומה. מכות אכזריות, מסדרים תכופים ומיגעים. אני הייתי שרויה בדיכאון קשה. גרם לכך איבוד ההורים מחד-גיסא; לא יכולתי להשלים עם הרעיון שהנה, לפתע פתאום יתומות היינו, ללא הורים, ללא קרובים וידידים, ללא בית. מאידך גיסא, האווירה במחנה העיקה עליי עד כדי פחד גובר וסיוטי לילה שלרוב מאבד אז אדם את עשתונותיו.
יום אחד ניגשה אלי בת אחת, אסתר שמה, לא הכרתיה בגטו והיא אמרה לי שהיא הכירה בגטו את הורי וברצונה לעזור לי. "במה? " לא יכולתי להבין,שהרי כולנו היינו שם בסירה אחת טובעת. והיא אמרה לי "אל תשאלי ואל תדברי, הצלחתי להביא אתי קצת זהב". ואכן, הודות לשלמונים שהיא נתנה למי שצריך נכללנו בין אלו שהועברו למחנה אא"ג. שיכנו אותנו שם בבלוק 2.
הצלחנו! פגשנו שם את פלורה וסולה ואדלה ועוד. כל אלה שהכירו את ההורים שלנו. זה עודד אותי והוסיף לי אומץ. מכירים אותי! יודעים מאין באתי! שוב אינני סתם מספר, אני שייכת למישהו, , לאישהו. יש אל מי לפנות, עם מי לדבר: גם כשעצוב לך, כשהרוח הרעה אינה סרה מעליך. הוקל לי. הרגשתי חמימות סביבי וחמימות בלב. שוב לא ביעתתני הרוח הרעה.
"פלורה יהיה טוב? " יכולתי לשאול אותה, מדי בוקר, לשם שיפור מצב הרוח.
ופלורה: "מה השאלה, ילדתי, עוד נחגוג ימים טובים, רק קצת סבלנותם! "
"אם כן, הגידי איזו מלה טובה, פלורה".
שיכנו אותנו בארבעה בלוקים. ישנו על דרגשים בני שלוש קומות ועבדנו שלוש משמרות בנות שמונה שעות. היינו בין נשים בלבד ועקבו אחרינו נשות ס"ס. אחת הנשים האלו הייתה חית טרף ממש. היא עינתה אותנו יומם ולילה, אילצה אותנו לעמוד על רגלינו במפקדים במשך שעות ארוכות אחרי העבודה; ערכה חיפושים אצלנו כדי למצוא דברים פעוטים שנאסר עלינו להחזיק.
בתחילה שיכנו אותי בצריף מס' 3 בנפרד מחברותי, אבל חברתי הטובה אסתר העבירה אותי אליה לבלוק מסי 2, שהיה נוח יותר וחם והיו בו מקלחות. כל בוקר היינו קמות, מתרחצות, שותות "קפה" עם פרוסות לחם ומרגרינה או ריבה, היו מונים אותנו במהירות- ולעבודה! בתחילה עבדתי ליד מכונת קידוח, אך לאחר מכן העבירו אותי למחלקת ליפוף עוגנים למנועים.
בלילה כשהיינו כולנו אחרי יום ארוך ומייגע שוכבות על הדרגשים ואחת, לאה, בעלת קול סופראן להפליא, החלה לשיר "אלי, אלי למה עזבתני" שכרגיל הייתה פותחת בשיר זה את תכניתה - היינו כובשות את פנינו בכפות יידינו ומתייפחות חרש.

(אירנה לוסקי, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|