logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

אירנה לוסקי, מחנה קייזרוואלד, מחנה א.א.ג., מחנה טורון, צעדת מוות, בריחה,

באחד המסדרים נשאלנו מי רוצה לנסוע העירה לנקות צריפים, מבלי שיגלו לנו למה הם מיועדים. מכיוון שרצינו לצאת, ולו לזמן קצר, מן המבצר האיום ולראות לפחות פיסה קטנה של עיר נורמאלית, הביעו נשים אחדות את רצונן לנסוע העירה, בין אלו גם אסתר ואני. כל היום עבדנו במחנה גדול, שהיה מלא צריפים ריקים. נסענו במשאיות ברחובות ובשדרות, ראינו בתים, אנשים לבושים בצורה נורמאלית ואפילו חלונות-ראווה, היה זה בשבילנו עם בלתי רגיל. חזרנו למבצר מאוחר בערב, וכאן, כרעם ביום בהיר, נפלה עלינו בשורה איומה: בבוקר קראו למפקד את כל אלה שנשארו והחלו קוראים רשימות של נשים שתישארנה במחנה זה ושמות של נשים שתסענה לשטוטהוף. אני, אסתר וכול קבוצתנו היינו ברשימת העצירות שתישארנה במבצר, אך מכיוון שלא הינו בזמן קריאת השמות, מחקו אותנו מהרשימה, ובמקומנו רשמו שתיים אחרות, הינדה ואחותה נכללו ברשימת הנוסעות לשטוטהוף, וגם חברתה של פלורה,מניה. בגלל העדרנו לא יכלה פלורה לעזור לנו במאומה. אבל היא ניגשה בזמן המפקד ל"האופטשארפירר" וביקשה אותו שישאיר את שתי קרובותיה – כך היא אמרה, את הינדה ואחותה. היום איני מסוגלת להסביר לאיש, איזה מעשה נועז היה זה באותו זמן, כאשר אמהות היו משליכות את ילדיהן וילדים היו נוטשים את הוריהם, צריך היה כוח עצום של רצון וגבורה, כדי לעשות מה שעשתה פלורה. הרי ה"האופטשארפירר" יכול היה להענישה ולשלוח אף אותה לשטוטהוף. היא סיכנה את חייה, כשהיא סומכת על רצונו הטוב ועל מצב רוחו והוא אבן הסכים להשאירנו עמה.
(אירנה לוסקי, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|